בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איתן גינזברג | מה אשיב לבני

תגובות

בני, תלמיד כתה י' בבית ספר ששמו הולך לפניו, מיואש. "אף לא שיעור אחד נושא השראה כלשהי", הוא אומר. "הכל טכני, מכוון-בגרות, סטנדרטי, מייבש את השכל". "יש דיונים?" אני שואל, והוא משיב: "בדרך כלל אין, גם כשיש פה ושם, המורים שואלים שאלות טריוויה, שתשובותיהן מובנות מאליהן. אני לא יודע איך אמשוך עוד שלוש שנים עם התרדמת הזאת", הוא מסיים את תיאור תסכולו.

התקדמות המדע, קבע תומס קון בספרו החלוצי "המבנה של המהפכות המדעיות" (1962), נבעה תמיד מהטלת ספק ביחס לתקפותו של הידע הקיים. אבל משהו השתבש בתהליך ההשכלה שלנו. הידע הקיים הפך למקודש, והספקות למטרידים. הרצאת הדברים החליפה את המדרש ואת המחשבה. עבודת המורים הצטמצמה לכדי "העברת ידע" מסוכם, נדוש וקונפורמי. הדיון, כמסגרת היעילה ביותר לבירור ספקות, העלאת השערות וניסוח שאלות חדשות, נעלם או נהפך שולי וטריוויאלי. את הכשרתם מקבלים המורים במכללות ובאוניברסיטאות. הייתכן שהן מקור הנגע?

בראיון שנתן פרופ' יוסף אגסי ליעקב אגמון לפני שנים, הוא נשאל מה הוא עושה באוניברסיטה. תשובתו היתה: "אני לומד". "מה פירוש אתה לומד? הרי אתה מרצה, לא?" תמה אגמון. "אכן, אני מרצה, אבל אני גם לומד", השיב. "כיצד אתה לומד?" נשאל אגסי. "תלמידים מעלים בעיות ושאלות, ואנחנו משוחחים", סיכם דבריו. לימים נרשמתי לסמינר תואר שני של פרופ' אגסי. בתום שיעור ההיכרות ביקש מאתנו הפרופסור להכין "בעיות" לשיעור הבא. בהתכנסנו מקץ שבוע הוזמנו לפרוס את יבולנו. היתה מבוכה: איש מאתנו, כ-20 תלמידי מחקר, לא הכין מאום. סמכנו, כמקובל אצלנו, על הצגת היחיד של המרצה. פרופ' אגסי לא נבהל. "אם אין בעיות", אמר בשלווה גמורה, "נשב בדממה ונעביר את הזמן". כך עשינו. והדקות נדמו לנצח. השיעורים הבאים היו אחוזי תזזית: אנחנו הקשינו ופרופ' אגסי למד.

בראיון שנתן פרופ' אגסי ללימור שריר באוגוסט 2009, הידהדו הדברים. "הסטודנטים רגילים ש'ילעסו' להם את החומר, ואילו אני דרשתי שיתכוננו לשיעורים על ידי קריאה ולמידה עצמית, ורק אחר כך נדון ביחד", אמר. "היתה לי תחושה שרק 10% מן הסטודנטים שיתפו עמי פעולה. בחו"ל חשתי שהגעתי ל-70% הצלחה". כיום, אמר אגסי, "רוב הפרופסורים אינם מלמדים, אלא גורמים נזק. הם מנסים לשכנע את התלמידים שהם צודקים, לא מלמדים אותם לראות את התמונה הכללית, ואף לא ביקורת... הנגע הזה פושט בכל העולם, לא רק בארץ".

הלקח מובן. לאורו אשיב לבני כך: הצג לפני מוריך את משנותיהם של קון ואגסי. דבר עמם בזכות שאלות החקר והעיון. הפצר בהם שלא ימהרו לסכם דברים. אמור להם שצמיחה אינטלקטואלית מחייבת מרחב השערה, דמיון ואינטואיציה. הבטח להם, שבאמצם עמדות אלה, הם ייהנו מחוויית הוראה, שתהיה בעבורכם חוויית למידה והתרוממות רוח.

ד"ר גינזברג מלמד היסטוריה ועומד בראש מסלול מדעי הרוח במכללת סמינר הקיבוצים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו