בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבירמה גולן | משהו מנצנץ בקצה המנהרה

תגובות

אחת הסכנות החמורות המרחפות מעל לראשו של הציבור הישראלי בימים אלה היא תחושת האין-מוצא, הנובעת מכמה גורמים הקשורים זה בזה ככלים שלובים.

מבחוץ מאבד העולם את סבלנותו כלפי ישראל, מדרום רותח הגבול, ממזרח מפגינה הרשות הפלסטינית חוסר אמון בכוונותיה של ממשלת נתניהו-ליברמן ומתכוננת להקמת מדינה בגבולות 67', שתזכה לתמיכת האו"ם, ומהים מתרגש עלינו משט חדש. ממשלת נתניהו-ליברמן משיבה על כל אלה בחמקנות כוחנית, ואילו אבי תורת ה"אין פרטנר", אהוד ברק, מספק תחזיות מזג אוויר.

מבית - החיים מתייקרים, האפשרות לרכוש דירה מתרחקת, השתתפות משקי הבית בהוצאות על חינוך, בריאות ורווחה עולה והתמורה שהם מקבלים בעבור כספם יורדת, הפערים בשכר מתרחבים, הקשר בין הון לשלטון מתחזק והשחיתות השלטונית מעמיקה.

אין פלא, אם כן, שאזרחי ישראל חשים תקועים. גרוע מכך - המוצא היחיד המוצע להם צר ואפל כמחילה, וכולו הסתגרות בדלנית, רוויה בפחד, חשדנות ושנאה. את אלה מתעלים ראשי הימין ביעילות אל האויבים הרצויים להם - הערבים הישראלים וההוויה המעורפלת המוגדרת "שמאל", כלומר כל מי שלא מקבל את סט הערכים הניאו-לאומניים.

ואף על פי כן, מדי פעם, כהבהובי אור, מנצנצת אי-שם בקצה המחילה התקווה. למשל, בתחום יחסי העבודה. השביתות הרודפות זו את זו מבטאות, אמנם, את כעסם של עובדי המגזר הציבורי על הפער שבין משכורותיהם הצנועות, שאינן מספיקות לרכישת השירותים הממלכתיים לכאורה, לבין הצהרותיהם הבומבסטיות של שר האוצר וראש הממשלה על ההצלחה הכלכלית המסחררת - אך הן גם מציבות דרישה מפורשת לשינוי השיטה.

האחיות תובעות תקנים, הפרקליטים מתריעים על עומס הרסני, העובדים הסוציאליים מסרבים להמשך הפרטת הרווחה, והרופאים דורשים את שיקום הרפואה הציבורית. ואף שהממשלה מנסה להסית את הציבור נגד השובתים, בנימוק שהם פוגעים ברווחתו - הוא דווקא תומך במאבקם. נראה שאנשים התחילו להבין, שמגזר ציבורי חלש גורם נזק חמור בהרבה מאי-נוחות זמנית.

לא פחות מרשימה היא התמודדות מערכת החוק עם השחיתות השלטונית. במדינות רבות באירופה חקירה נגד שר היא דבר נדיר, שלא לדבר על משפט ומאסר. עם כל הבעיות שחושפות שליחתם של שר פנים, שר רווחה, שר אוצר (ובקרוב גם נשיא) לכלא, וההחלטה להגיש כתב אישום נגד שר חוץ וסגן ראש ממשלה - לישראל יש גם סיבה להתגאות בשומרי החוק שלה. עירום ועריה עומדים שועי הארץ לפניהם, כאחד האדם.

גם בתחום המדיני לא כלו כל הקצים. ראש הממשלה יכול להמשיך ולהפריח זיקוקין די-נור בנאומים נבובים בוועידת הליכוד, באייפא"ק ואפילו בקונגרס. הקונגרס אולי יריע לו וימשיך לזנב באובמה, אבל לציבור האמריקאי יש בעיות משלו. המדינה הקטנה והרעשנית מהמזרח התיכון לא נמצאת בראש מעייניו. חלקו לא יודע בכלל איפה היא על המפה ועל חלקו האחר היא כבר נמאסה. ביטוח הבריאות והמשכנתה שלו מעניינים אותו הרבה יותר, והוא ימשיך לתמוך בנשיא שלו אם יבטיח לו אותם.

אם נתניהו בונה על כך שאובמה לא יוכל להתנער מהלחץ של הימין האוונגליסטי - כדאי שיתחיל לדאוג. אם ארה"ב תתנה את ידידותה בצעדים ממשיים לכיוון הסכם שלום, ותחול הידרדרות ביחסים בין שתי המדינות - אפשר לשער שהציבור בישראל לא ימשיך להתלהב מסיסמאות כוחניות כמו "לא ניתן שיכפו עלינו". לא כל אזרחי ישראל חברים במרכז הליכוד.

קצה של מחילת הייאוש רחוק, אמנם, אבל משהו מבפנים ומשהו מבחוץ מהבהב באפלה. אתם מתחיל אולי לצוץ הצורך באלטרנטיבה כוללת ובסדר יום חדש לחברה, לכלכלה, לדמוקרטיה ולמדינה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו