בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | בלוז לחול המועד

"ימים טובים", ערוץ 2, 18:50

תגובות

האווירה של "ימים טובים - פסח" היתה מאוד נעימה. סיוון רהב-מאיר פתחה את התוכנית כשברקע עוד מתנגן ביצוע אינסטרומנטלי ונינוח לשיר של אהוד בנאי (אם זיהיתי נכון). הגרפיקה הבהירה, ענף הבוגונביליה ברקע, עשיר בפרחיו הוורודים-סגולים ויותר מכל שם התוכנית, "ימים טובים", השרו אווירה שאי אפשר לתאר במילה אחרת מלבד "נעימה". זה בדיוק הרוגע המתקתק שמתאים לשעת בין ערביים ביום הראשון של חול המועד, כשכופתאות החג המכבידות עושות את דרכן מחוץ למערכת ומפנות מקום לשלווה.

האסתטיקה אכן שידרה רוגע אבל התכנים הלמו בראש. האורח הראשון היה פרופסור עוז אלמוג. שקופית בצבע תכלת הבהירה שהוא "סוציולוג, החוג ללימודי א"י באוני' חיפה" למרות שהיה מדויק יותר לכתוב "משתתף אוטומטי בתוכניות טלוויזיה וכתבות עיתונאיות, אובססיבי לישראליות". מספר הטלפון של פרופ' אלמוג נמצא בחיוג מהיר של כל תחקירנית טלוויזיה וכתב מוספים והפרופסור מצדו, תמיד זמין. לעד יהיה מקום בתקשורת הישראלית לתזות של אלמוג בנושא הצבר המיתולוגי, תרבות הסלבס או שינויים בפני החברה הישראלית מ-1967 ואילך. פרופ' אלמוג שוחח עם רהב-מאיר על דעיכתו של פסח כחג אקסטטי ועל תרבות הצריכה שמכרסמת בחגיגיות ובהתרגשות הישראליות כפי שהוא זוכר אותן כנער. המסקנות של הסוציולוג היו עגומות. השגשוג של המשק הישראלי הביא אותנו לשובע עייף ומחליא. דיכאון.

אחריו הגיע קובי אוז. במקרה שלו השקופית העניקה לו את הכותרת הפשוטה "יוצר" וקידמה את האלבום החדש שלו. בפעם האחרונה שבדקתי אוז היה זמר, נגיד "מוזיקאי" אם אנחנו רוצים לתת לו גם קרדיט כמלחין ומעבד. איזה מין תואר זה "יוצר"? מה הוא, אלוהים? האם השלב הבא הוא בורא? אבל ההגדרות הבומבסטיות האלו הן לא העיקר. לצערי העיקר היא ההופעה של אוז, אותו אני זוכר כסולן החמוד של "טיפקס", מעין מוקיון פופ חביב וקומי. במקרה שלו, כמו של רבים אחרים, הדת שיבשה את דעתו וגרמה לו לקחת את עצמו ברצינות יתרה. הוא דיבר על כך שהוא לא רוצה שהיצירה שלו (יצירה, כן) תהיה רק "אני אני אני" אבל הצליח להשחיל לכל אורך הראיון את המילה "אני" ונגזרותיה לא פחות מ-25 פעמים. אוז לא שכח להזהיר אותנו מכך שאנחנו זונחים את המהות האמיתית של פסח וגם שהכלכלה שלנו מבוססת על אוויר. בן רגע הוא הפך מפייטן לא מזיק למטיף בשער. הקומיות שלו נעלמה מזמן, רמזים לה מצאתי רק בזקנקן ובחולצה החגיגית. לקינוח סיימה רהב-מאיר עם הילל בן-ישי שאחותו ומשפחתה נרצחו לפני חודש במסע ההרג המחריד באיתמר. זה נועד להזכיר לנו שיש כאלו שכבר לא יבלו את פסח עם משפחתם ושבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו. וזו היתה תוכנית בשם "ימים טובים".



פרופ' עוז אלמוג, מתוך התוכנית. מסקנות עגומות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו