בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עודה בשאראת | תקופת היצר

תגובות

"מההיסטוריה אנו לומדים שאין אנו לומדים מההיסטוריה", אמר הגל. ביושר אינטלקטואלי ולפני שאטיף מוסר לאחרים, שאלתי את עצמי: האם אני לומד מההיסטוריה? עצמי השיב לי, בגילוי לב, שאפילו מניסיוני האישי איני לומד. עצמי הזכיר לי, למבוכתי, לילות שבהם אני דוחס עוד ועוד לקיבתי, כאילו מדובר בארוחתי האחרונה. המחיר כבד, אך בהזדמנות הראשונה אני שוכח את ייסורי הגוף והנפש וחוזר לסורי. עצמי הבריק ואמר: הראש יודע שזה לא בסדר, אבל לך תשכנע את היצר שלא יתנפל על מגש עלי גפן ממולאים, שטמונים בהם צלעות כבש עסיסיות.

אז אם להיות מדויקים, אדוני המלומד הגל, "הרציו", בהשאלה מהטרמינולוגיה שלך, לומד ומתפקד פרפקט. הבעיה היא איך לשכנע את היצר שילמד מהניסיון.

קח למשל את מדיניות הממשלה כלפי לבנון; הדרך לא היתה ארוכה מאז שרווחה הבדיחה שקבוצת צופים מספיקה להכניע את הצבא הלבנוני, עד שבמלחמה האחרונה תירגם נסראללה, הלכה למעשה, את איומיו לגבי "אחרי אחרי חיפה". היום מסבירים לנו שהטילים של חיזבאללה יגיעו עד תל אביב, ו"היצר" ממשיך באיומיו.

כך גם בעזה. אחרי שהיצר השתלט על מונופול קבלת ההחלטות, הדרך פתוחה כרגע לעוד עופרת יצוקה. וכך, אחרי כמה סיבובים שהיצר הכתיב בהם והבטיח "לחסל את תשתיות הטרור", ההערכות היום הן שהטילים מעזה יגיעו עד דרום תל אביב.

הסיפור של היצר עתיק יומין. ערב מלחמת 56' נגד מצרים, שהעזה להחזיר לידיה את התעלה, התלוננה קלמנטיין שלא מזמינים את ישראל לוועידת "משתמשי התעלה". בעלה, צ'רצ'יל, הסביר שהם מפחדים שלא יוכלו "להשתלט עליה". מה לעשות, הוא צדק; מאז הצרפתים והאנגלים קיפלו את דגלי הקולוניאליזם והתכנסו לתוך עצמם. הצרפתים נסוגו מאלג'יריה שאז הם מאוד אהבו אותה. היום, למען ביטחונך האישי, אל תשאל צרפתי אם הוא מתגעגע לאלג'יריה. שאלה דומה אל תפנה לאמריקאי לגבי וייטנאם. ואילו בישראל התאהבו בכיבושים, ומאז היצר חוגג, מלחמה אחרי מבצע; השמות מתחלפים והיצר אחד. לך תסביר ליצר שתקופת הכיבושים הקלאסית הסתיימה; שבקבוק קולה נוטף סוכר מתפקד טוב יותר מסוללה גרעינית; שגוגל אפקטיבית יותר מהצי השישי, וגיבורי הוליווד מתנחלים בכל סלון, ובלי יריות. סלמיה-סלמיה.

כשהרציו נטל את הבכורה, בשמי העולם דרך כוכבם של איינשטיין, מרקס, פרויד, שפינוזה. היום, בתקופת היצר, הכוכבים התורנים הם ליברמן, ישי, והאיש שהולך עם הכיסא הנמוך. לא אלמן ישראל.

לבסוף, בחג הפסח, לא נפקיר את הקוראים לרגשי אומללות, ונסיים בבדיחה נצרתית, על דייג שדג להנאתו ולפרנסתו מתחת לעץ על שפת הכנרת. צעיר נמרץ שואל אותו: "למה שלא תקנה סירה?" "נו?" עונה הדייג. "אז תדוג יותר". "נו?" "מהרווח תקנה ספינה". "נו?" "תביא פועלים ותהיה עשיר" "נו?" "אז תוכל ליהנות מהחיים". "איך?" "למשל, תשב על שפת הים ותדוג להנאתך". הדייג הוותיק אמר: "לא צריך! אני כבר עושה את זה".

אולי הבדיחה הזאת מדכאת את יצר השאפתנות. אבל בכל זאת לומדים ממנה; באמת למה להרחיב את המעגל, אם בסוף נשב על אותו חוף. צריך להזדרז, שהכנרת לא תצטמק לנו עוד ועוד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו