בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יואב זקס | יום אחרי כיפת ברזל

תגובות

חגיגות "כיפת ברזל" נכנסו עתה לשלב השלישי. השלבים הקודמים, שמיד אחרי השימוש המבצעי המוצלח הראשון, היו: "תמונות עם פוליטיקאים" ו"בקשת תקציב מיוחד בקונגרס". עכשיו זמנו של שלב ג': "הטפיחה על השכם וחלוקת הפרסים", כמובן עם פרסום מאמרים חגיגיים בעיתונות. אגב, בשלב הזה נרשמת צפיפות מה בתור לקרדיט. שני השלבים הבאים, הפחות חגיגיים, יהיו "ההתפכחות הכואבת" ו"היום שאחרי".

יש תמימות מכמירת לב בכמיהה של כולנו לפתרון קסם טכנולוגי שיעלים או לפחות יסיט את תשומת הלב מן הטרור ואיומיו. התבנית שבה אנו פועלים בעניין הזה שגויה מעיקרה, ולמעשה גורמת לנו יותר נזק מתועלת, אלא שכדי לראות זאת נדרשת זווית ראייה רחבה ופרספקטיבה של זמן - שני מצרכים נדירים בעולם של כותרת בעיתון או טוקבק ברשת.

יש שני כללים פשוטים, אבל חשובים ביותר, המגדירים את הטרור ואת ההתמודדות אתו. הכלל הראשון: איום הטרור משתנה מהר יותר מן המענה הטכנולוגי שפותח כדי להתמודד אתו. בעניין הזה, ככל שתצליח במשימתה "כיפת ברזל", שהיא ללא ספק הישג טכנולוגי מרשים, היא תאיץ את תהליך הסטת האיום למחוז חדש. לא צריך להיות כתב צבאי מדופלם כדי להבין שירי טיל נ"ט על אוטובוס, מהלך מדאיג ומחריד לכשעצמו, הוא סימון מובהק לגזרת פיגוע חדשה.

הכלל השני הוא: יתרון טכנולוגי שנחשף - נמחק. שוב בעניין הזה, כל כוחה של "כיפת ברזל" הוא בידיעת הציבור את גודל ההישג וההכרה שמבקשים לקבל העוסקים במלאכה מקרב "מקבלי ההחלטות". קרי, הממשלה רוצה שהציבור יעריך שנעשה "כל הניתן" למען רווחתו בתחום איום הרקטות - והציבור מחבק את הידיעה הזאת באהבה רבה. טועים אלה הטוענים כי עלות המערכת הוא נימוק לרעתה. נהפוך הוא. ככל שהמחיר גבוה יותר, ככה גדלה ההערכה בציבור, האומר: ראו עד כמה לא חוסכים באמצעים, והכל למעננו. אולם מרגע שנחשפה המערכת, עקרונות פעולתה ונקודת התורפה שלה, חזקה שתמצא הדרך לנטרל אותה. למרבה המזל, ישנן שורה של מערכות שחשיפתן מעטה, ועל כן היתרונות שהן מקנות לצה"ל מאפשרות את אותם הישגים יוצאי דופן שעליהם אנו מתבשרים מעת לעת.

בכל מקרה, עיקר העיקרים הוא לא באלה. הטרור תמיד נתמך על ידי מדינה המנסה באמצעי זה להשיג הישגים מדיניים. שבירת המעגל, קרי הטלת האחריות על המדינה המשלחת, היא צעד הכרחי בניסיון להילחם ביעילות בטרור. נגד מדינה שהכריזה מלחמה יש שתי דרכים לפעול: הסכם מדיני או גביית מחיר כבד. ההכרעה בין שתיהן מוטלת על הדרג המדיני, לא על צה"ל. אם כי בשני המקרים סוף האלימות הוא הסכם.

עוד נקודה לסיום. טיפוח התקווה בקרב הפלסטינים הוא כלי מצוין להקטנת פוטנציאל האלימות. טיפוח התקווה לא מצטלם כל כך טוב, והוא דורש מדיניות עקבית, שיקול דעת מתמיד והמון רצון אמיתי להגיע להסכם. אפשר לנסות.

הכותב, אלוף משנה (במיל') ואיש מערך הפיתוח בצה"ל לשעבר, עוסק בייזום ובייעוץ טכנולוגי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו