בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספי רכלבסקי | רפיסות הלא-ימין

תגובות

נעלה בדמיוננו את שולמית אלוני כראש ממשלת ישראל. פנטזיה משובבת לחלקנו. כלום סביר להניח, שאז תחת הכותרת "רק המעזה תנצח" תשיק ש"ס קמפיין שיקרא לה לאזור עוז ולהפוך את ישראל למדינת הלכה? לא ממש. והאם ייתכן שב"יוזמת ציריך" שלהם יגישו ראשי המתנחלים לאלוני תוכנית מעשית ומפורטת להקמת 500 אלף דירות בקולוניה הישראלית בשטחים במטרה להנציחה? גם זה לא ממש סביר.

לא רק בישראל. כלום ניתן להעלות על הדעת את הימין האמריקאי בקמפיין הפונה לאובמה ומייעץ לו לאזור אומץ ולבטל את ביטוח הבריאות, או מגיש לו תוכנית מפורטת לאיסור גורף על הפלות בארה"ב? האם ניסה השמאל בארה"ב אי פעם להציע לבוש תוכנית להפיכת ארה"ב למדינת רווחה, האם טרח לדחוק בניקסון לחבק את ארגוני השלום בזמן מלחמת וייטנאם? גם כשאלות רטוריות הדברים נראים דמיוניים. והנה בדיוק כך, באופן מוזר וחריג, פועל הלא-ימין בישראל זה שנים.

בכל הדמוקרטיות מבוססת התודעה הפשוטה, שתפקיד האלטרנטיבה הוא להיות אלטרנטיבה. עליה לקרוא תיגר על השלטון וערכיו. לא ייעוץ לשליט, אלא נחישות להחלפתו. תפקיד האלטרנטיבה הוא לייצר דה-לגיטימציה לשלטון, לדרכו ולערכיו, ולפעול להשגת רוב למערכת ערכית שונה. רק במדינות לא דמוקרטיות השליט שואב את כוחו מכך שהוא נתפש כבלתי ניתן להחלפה, כזה שאפשר רק לייעץ לו. כך נראו פני הדברים במדינות ערב עד לאחרונה.

הדברים הפשוטים הללו ברורים לכל במערכות הדמוקרטיות. לכל, חוץ מללא-ימין בישראל. רק אנשיו - מתוך מה שהם חווים ככוונות טובות ו"אחריות" - נראים כסריסים המתרוצצים בניסיון לתת עצות "מבפנים" לשלטון שבחר בדרך ההפוכה.

לא ניתן להבין את מעבר הימין המשיחי, הגזעני והאנטי-דמוקרטי מהשוליים לדומיננטית שלטונית, בלא הרפיסות והמוזרות החריגה של הלא-ימין בישראל ובחירתו בהתנהגות פוליטית שאין לה מקבילה.

דרך מוזרה זו בנתה את כוח הימין באופן רב ממדי. ראשית, היא מציגה אותו כ"שלטון", כזה שאין בלתו וכל שנותר הוא להיאבק על הקירבה הלוחשת של היועצים-הסריסים לאוזניו. שנית, היא מאפשרת לשליט הימני הקיצוני "להתמרכז" בתודעה.

כך נוצר פלא הצלחתו של נתניהו. מנהיג במציאות של תפישה ימנית רדיקלית רבת ביטויים, מהפגנות ההסתה לפני רצח רבין ועד לחבלות המכוונות ב"אוסלו" ובדמוקרטיה - תפישה הממקמת אותו במקום דומה לזה של פוליטיקאי אמריקאי משולי הימין שמעבר לשרה פיילין - נהפך בדימוי למי שמתמקם קרוב למרכז. כזה שבקרוב יכריע בין עצות בן-ארי לעצות ז'נווה.

אין דבר המרחיק את לב הציבור מהאלטרנטיבה יותר מההתנשאות. הדרך השגויה פוליטית משדרת גם התנשאות עצומה. כאילו יש דרך נכונה "אובייקטיבית", שהימין ומצביעיו בטיפשותם אינם מצליחים להבין. אם רק נסביר היטב - לאוזן המתאימה - ונשווק תוכנית מדויקת שכדאית לכולם, יקלטו המתקשים.

אלא שישראל שתשוב להכרזת העצמאות שלה ותקים בגבולות 67' מדינה דמוקרטית ושוויונית, אינה טובה לכולם. העולם הגזעני והמשיחי לא ייהנה מהשינוי הזה. ערכיו הפוכים.

ההשתמטות מהמאבק הערכי ברגע זה היא בגדר שערורייה קיומית. הפלסטינים מתקרבים להכרזת עצמאות. ישראל של הכרזת העצמאות היתה הראשונה שצריכה לתמוך בכך. לא בטעות מוביל אותה נתניהו, למען ערכי הקולוניה בשטחים, לפינת המצורע הדרום אפריקאית. בדיוק למען אותם ערכים גזעניים נרמסת הכרזת העצמאות בכנסת. לא לחישות ועצות באוזנו צריכה ישראל - אלא אלטרנטיבה ברורה שתדיח אותו למען ישראל הדמוקרטית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו