בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראובן פדהצור | המכרז המוזר של טייסת הכיבוי

תגובות

אם עתותיו של מבקר המדינה היו בידיו, ייתכן שהיה עליו להתחיל לאסוף חומר לקראת הדו"ח שיכתוב, על הדרך שבה התנהל התהליך להקמת "טייסת אלעד" - טייסת כיבוי האש העברית הראשונה זה אלפיים שנה. יותר מדי סימני שאלה ותמיהות מלווים את התהליך, שהסתיים בהחלטה להכריז על אלביט, ביחד עם כימניר, כזוכה במכרז להקמת הטייסת.

נתחיל בכך שהזוכה במכרז הוגדר מראש. נשמע מוזר, אך כך בדיוק היה. אכן, התביעות מהמתמודדים במכרז - להביא לארץ מטוס כיבוי, שיענה על הדרישות המבצעיות (כמות חומר הכיבוי, ביצועי טיסה, זמן מילוי המים במכליו וכדומה); שהגעתו תעמוד בלוח זמנים קבוע; שכל מתמודד יבחר את המטוס המתאים מבין אלה הקיימים בשוק - היו הגיוניות.

אלא שבמכרז נכתב, כי המטוס חייב להיות מצויד במנוע מדגם 76-PT6A ומשקל ההמראה המרבי שלו צריך להיות 16,000 ליברות. רק מטוס אחד בעולם עונה על הדרישות האלה. כלומר, מראש נקבע כי המטוס שיזכה במכרז הוא Air Tractor; בדרך מקרה, זמן לא רב לפני כן חתם אחד מבכירי חיל האוויר לשעבר על הסכם לייצג בארץ את יצרן המטוס.

מקרה? ייתכן. בכל מקרה, בחינת המפרט הטכני של ה-Air Tractor מעלה סימן שאלה נוסף. זהו מטוס קטן יחסית, שכמות המים, או נוזל הכיבוי, שהוא יכול לשאת במכליו היא 3,000 ליטר בלבד. מהניסיון של כיבוי השריפה בכרמל התברר, כי מטוסים בסדר גודל כזה אינם יעילים די להתמודדות עם שריפות גדולות.

בשוק העולמי קיימים מטוסי כיבוי גדולים הרבה יותר, שיעילותם הוכחה בכיבוי שריפות ברחבי העולם. לא ברור, לפיכך, מדוע הוגבל המכרז דווקא לדגם אחד ויחיד של מטוס, שמעל יעילותו מתנוסס סימן שאלה.

במשרד הביטחון, שהיה אחראי על הוצאת המכרז, טוענים כי הסיבה היא, שראש הממשלה בנימין נתניהו דרש שמטוסי הכיבוי יגיעו כבר באפריל, ובבדיקה שערכו מומחי המשרד התברר כי ה-Air Tractor הוא המטוס היחיד שניתן להביאו לארץ בהתראה כה קצרה. זהו טיעון בעייתי, משום שאם לא ניתן לעמוד בלוח הזמנים שדרש ראש הממשלה, ובשל כך מביאים מטוסים שיש יעילים מהם - אפשר היה להסביר לנתניהו, כי מוטב לדחות מעט את הקמת הטייסת ולציידה במטוסים המתאימים ביותר. יש להניח שהיה משתכנע. הרי הוא זה שיזם את הבאת הסופר-טנקר הענקי. כלומר, הוא מבין שמטוסים קטנים אינם בהכרח יעילים בכיבוי שריפות גדולות.

על פי תנאי החוזה, שבו זכתה כאמור אלביט, יובאו לארץ שבעה מטוסים, אך מתברר כי רק שניים מהם יהיו בעלי יכולת למלא מים מהים, תוך כדי טיסה נמוכה מעל פני המים. כלומר, כל חמשת האחרים יצטרכו לנחות בכל פעם שיתרוקנו מכלי המים ולמלא אותם על הקרקע, צורת פעילות שכמובן מאריכה את הסבב. מדוע רק שניים מהשבעה? לא ברור.

ובכלל, עולה השאלה מדוע הוחלט להפקיד את הקמת טייסת הכיבוי בידי משרד הביטחון. הרי מדובר בהקמת גוף אזרחי, שטייסיו אזרחים ושמטוסיו שייכים לחברות אזרחיות. כאשר יצא המכרז הקודם לגיבוש חוזה עם חברות הריסוס, שמטוסיהן יוזעקו לסייע בכיבוי שריפות - עסקה בכך הקרן הקיימת, שיש לה ידע וניסיון בתחום.

לא ברור מה הוא הידע המצוי במשרד הביטחון בנושא כיבוי שריפות. אמנם חיל האוויר מונה כיועץ למשרד הביטחון, אך גם לאנשי החיל אין כל ידע וניסיון בהפעלת מטוסי כיבוי. הגדילו לעשות כשמינו למפקד טייסת הכיבוי קצין מחיל האוויר. כאן כבר נוצר בלבול גמור. מה הסמכות של קצין מחיל האוויר על טייסים ומטוסים אזרחיים, שיוצבו ככל הנראה במנחתים אזרחיים? האם הוא זה שיקבע את כשירותם של הטייסים והמטוסים? האם חיל האוויר יהיה אחראי על הצד המבצעי של הפעלת המטוסים?

בחיל האוויר לא מתלהבים, בלשון המעטה, מהמשימה שהוטלה עליהם ומהצורך לעבוד מול גוף אזרחי שאינו נתון למרות הישירה של החיל. אין ספק שישראל זקוקה לטייסת כיבוי. השאלה היא מדוע גם במקרה הזה, כמו ברבים אחרים שבהם מעורבת מערכת הביטחון, תהליך קבלת ההחלטות בעייתי כל כך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו