בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | גן עדן לפליטים

"כבר לא זרים", ערוץ 2, 21:45

תגובות

לו היה לישראל משרד הסברה בעל יושרה, הוא היה מפיץ את הסרט "כבר לא זרים" בכל העולם כדי להאדיר את שמה של ישראל כמדינה שקולטת ומטפחת פליטים מכל העולם. אבל המונחים "הסברה" ו"יושרה" אינם מתיישבים יחד, בעיקר במדינות שזקוקות למשרד הסברה ממשלתי. הסרט, אשר זכה בפרס האוסקר על הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר, מתאר את המציאות בבית הספר ביאליק-רוגוזין שבדרום תל אביב. פליטים וילדי עובדים זרים מעשרות מדינות שונות לומדים שם יחד תחת השגחה של צוות מורים שעל פי הסרט מצטייר כפלאי ומסור. הסרט מציג את בית הספר כגן עדן אוטופי שבו לומדים דחויי כל העולם ותחת הטיפול האמהי של המורות, אשר חורג הרבה מעבר לתוכנית הלימודים של משרד החינוך, מגדל הבבל המשונה הזה מצליח להתיך את הילדים הזרים לכדי זן חדש של אזרחים עבריים ססגוניים כמו כרזה של בנטון.

הסרט כמעט ואינו מתייחס לסכנות שאורבות לילדים. אין אזכור למגפיים של חיילי יחידת עוז וגם אין רמז לשר הפנים אשר מאיים לשנע רבים מהתלמידים חזרה לארץ מוצאם. כשמולוגטה, אביו של יוהנס האריתראי, מסביר למנהלת בית הספר מדוע הוא מעוניין להשתקע בארץ, הוא מתאר את ישראל כאיזו ארץ אגדית זבת חלב ודבש. הוא מעלים עין מהגזענות והאפליה שיהיו מנת חלקו של בנו עד יומו האחרון פה. הסרט כמעט ולא יוצא מחצר בית הספר האידילי, שם יוהנס הופך מילד ביישן ומפוחד לתלמיד עצמאי ומקובל. בתוך בית הספר הוא אינו חריג ואיש אינו מאיים לגרש אותו. בחוץ זה כבר סיפור אחר אבל אנחנו לא רואים זאת. הרמיזה היחידה לבעייתיות במעמדם של הורי התלמידים מופיעה כשמולוגטה מבקש להסדיר את אשרת השהייה שלו בארץ ונתקל בבעיות אבל גם אז, מתואר המהלך הזה יותר כפרוצדורה ביורוקרטית ופחות כסכנה קיומית.

חמישים אחוז מהעבודה של יוצר תיעודי מצויים באיתור סיפור טוב. במקרה של "כבר לא זרים", המציאות הדרום תל אביבית עשתה עבור היוצרים את רוב העבודה. הסרט הזה הוא לא הישג קולנועי בשום קנה מידה וניתן לנחש שאת האוסקר הוא קטף בעיקר בזכות האופטימיות שנושבת ממנו והאחוז הגבוה של יהודים ציוניים בקרב מצביעי האקדמיה. הצופה הישראלי ימצא בו הרבה נקודות חן שוודאי יחמקו מהצופה הזר. כמו למשל כשיוהנס כותב את שמו לראשונה בעברית, הוא עושה זאת משמאל לימין. או שפיליפ מצ'ילה דובר עברית שאפשר רק לקנא בה. בכלל, הילדים בביאליק-רוגוזין נראים הרבה יותר מחונכים ממה שראיתי בבתי ספר ישראליים אחרים. השפה שלהם מקסימה, הם שמחים ללמוד, הם לא שקועים בסלולרים ולא נראים כמו עבריינים בפוטנציה. הייתי משאיר אותם פה ושולח לדארפור כמה משלנו.



''כבר לא זרים''. קטף את האוסקר בעיקר בזכות האופטימיות שבו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו