בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יצחק לאור | הטעות של גחלי השמאל

2תגובות

נקודת התורפה של בנימין נתניהו מצויה בתלות הישראלית במה שמכונה "דעת הקהל בעולם", כלומר ממסדי המערב, ובעובדה שרובם באמת חולקים על ההתנהגות הישראלית, אשר כמעט לא השתנתה עם השנים. העמקת הכיבוש והפיכתו לאפרטהייד מובהק - חרף כל ההסתייגויות מן ההגדרה של גורמים משפטיים - הינן מורשת של מפלגת העבודה, וכמה מקברניטיה ממשיכים להזיק. אהוד ברק, שבימי כהונתו התרחבו ההתנחלויות יותר מבימיו של כל ראש ממשלה אחר, בנימין בן אליעזר, שהחל בסלילת כבישי האפרטהייד - "כבישים עוקפים" - והקים את התנחלות ג'בל אבו גנאיים ("הר חומה") במזרח ירושלים, ושמעון פרס, השגריר להכשרת שרץ הכיבוש.

אי הנחת בקרב האינטליגנציה הישראלית, שריד ממה שהיה פעם השמאל הישראלי ויש לו עדיין השפעה בתקשורת (למה להכחיש?), מעצבנת את נתניהו, משום שהוא אינו יכול להתראות כנציג כל הישראלים. כרגע לא אכפת למערב כמה הוא באמת מייצג, מכיוון שאינו מייצג את מיליוני הפלסטינים תחת המגף הישראלי. הם באמת נטולי ייצוג.

החולשה של נתניהו נובעת מכך שהוא אינו מציע למדינות המערב דו-משמעות מן הזן שהציע תמיד פרס - "כשמדברים לא יורים". האהבה העזה בין פרס לממשלות המערב נרקמה בדיוק על הספה הזאת בסלון, שם שפכו לריק פטפוטי שלום, בעוד הכיבוש מעמיק. וכך, בין אם ממשלות המערב רוצות הסדר, ובין אם הן זקוקות לפוליטיקת-שלום עם שמפניה ושרימפס, לרגל "החרדה מפני שפיכות הדמים הנוראה באזור" - נתניהו לא מספק להם את זה. מכאן חולשתו העיקרית.

מלחמות לא ממש מדאיגות את אוהבי השלום במערב, כל עוד מחיר הדלק שלהם אינו נפגע ונסיעותיהם לחופשות קיץ אינן משתבשות. כמו האליטות הישראליות, פחות או יותר. חיי הפלסטינים תחת הדיקטטורה הצבאית הממושכת והסכנה שגם אנחנו נידרדר למלחמה, לא מעסיקים אותם באמת. התקוות, שישראלים רבים, שרידי השמאל, תולים במערב, נובעות מדימוי כוזב: "אנחנו" הרי מגשימי הערכים של המערב הנאור בארצנו, אומר אוד השמאל, מדוע לא יפעל המערב הנאור על פי ערכיו/ערכינו, יזיז את ישבנו ויעשה משהו? הכיבוש הרי רע מבחינה מוסרית, מדוע לא תחזור ישועת הנסיגות הכפויות, שואלים גחלי שמאל מול מכשיר הטלוויזיה, המשדר מתנחלים משגשגים, ותחלץ אותנו מהצורך להיאבק בבסיס הכוח העיקרי של הימין? מדוע לא יחלץ אותנו המערב מפוליטיקת השכנוע היומיומי של עם ישראל, כולל המתנחלים, שההתנחלויות הן באמת המכשול העיקרי לשלום?

ובכן, שום דבר כזה לא יקרה, להוציא חיסולים, פיגועים, הלוויות, מעצרים, עינויים, מחסומים, התקפות אף-16, והפגזות "מדויקות". מקץ 44 שנים, ישראל-והכיבוש היא טנק ענק, שאין לו הילוך אחורי, והוא מסוגל לנוע רק קדימה, לחזית. מהכיבוש הזה ישתחררו רק הפלסטינים והישראלים יחד. לא השקר על "משא ומתן ישיר", אלא מאבק עממי פלסטיני נגד הכיבוש תוך גיוס הישראלים למאבק הזה, מתוך פטריוטיות ישראלית. סיסמת המאבק העברית צריכה להיות "האינתיפאדה לא נגדנו, אנחנו לא נגדה", בשם החיים הטובים. ספק אם יש עוד עם, זולתנו, שספר התפילות שלו כולל תפילה יומית לפרנסה וחיים טובים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו