בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המפוח כמשל

תגובות

לעתים אני מתבונן בו, באיש המפוח. מרעיש עולמות, מעלה ענני אבק, אבל מפליא לנקות את רחובותינו. הולך שפוף במדרכות הכרך, הוא זוכה תמיד אך ורק למטחי קללות מפי העוברים והשבים.

אתמול הושבתה עבודתו. התקנות החדשות למניעת רעש נכנסו לתוקפן ועמן הקץ למפוח. אני אהבתי בשל מפוח, אבל מרבית הישראלים חשבו כנראה אחרת. המשרד להגנת הסביבה הודיע שמדובר ב"מהפכה", לא פחות, מהפכת המפוח. העולם הערבי מדיח שליטים ואנחנו מדיחים איש מפוח. עכשיו יישטפו הרחובות באלפי פועלי ניקיון אפריקאים, שיטאטאו בעבורנו בשקט מופתי את הרחובות, ינקו אחרינו, חרש חרש, במטאטאי הזרדים העלובים שלהם, עובדי קבלן במינימום של שכר מינימום, בלא תנאים סוציאליים ובלא אמצעי הגנה על בריאותם, העיקר שמנוחתנו לא תופר ושלוותנו תישמר מכל משמר.

כי כאלה אנחנו, הישראלים. אוהבים לאכול את העוגה ולהותירה שלמה; רוצים ללכת עם ולהרגיש בלי. רוצים שינקו בעבורנו, אבל בלי להרעיש; שיטאטאו אחרינו בתנאי עבדות כמעט, אבל שלא ישמיעו קול. לא הצעקנות הישראלית, לא צפירות המכוניות ולא המוסיקה הצרחנית שעולה מהן, כולן מעשי ידינו, מטרידות אותנו, רק המפוח. גם לא רעשי הסביבה הגועשת: לא זעקות הנדכאים שבקרבנו, לא רעשי העולם נגדנו ולא המיית הנכבשים תחתינו - לא אלה יפרו את שלוותנו, רק המפוח.

המפוח הזה הוא אכן משל. כמותו יש עוד מפוחים ומטאטאים רבים אחרים שהישראלים רוצים ש"יעשו את העבודה" בעבורם, יעיפו הרחק מהם את עלי השלכת ואת האשפה הנערמת, אבל שלא יעזו להפר את שלוותם. חומת ההפרדה היא כזאת, הם שם ואנחנו כאן (וגם שם), העיקר שהפלסטינים יעופו לנו מהעיניים, הפרדה וטאטוא ללא רעש. כל אימת שהכיבוש מעז להזכיר את קיומו ולהרעיש כמפוח, אנחנו ממהרים להוציא תקנות להחרישו ואמצעים אלימים להשתיקו. כמו ניקיון ערינו, אנחנו רוצים שהכיבוש יימשך אבל בלא שישמיע קול.

רוצים מלחמות אלימות ומבצעים ברוטליים, אבל ללא רעש העולם בעקבותיהם. רוצים הפרות בוטות של זכויות האדם, אבל בלא רעש הביקורת; להטיף לעולם להחרים את חמאס, ולהיות נגד חרמות בינלאומיים; בעד דמוקרטיה, אבל בלי רעשי הרקע של המיעוט; לחיות בכמעט מדינת הלכה, מהדתיות בעולם, ולדמיין לעצמנו שאנחנו חיים בדמוקרטיה חילונית וליברלית; לחשוב את עצמנו לנאורים, ולהצביע למפלגת קדימה - ימין-לאומני לכל דבר, רק בלי רעשי המפוח של הימנים-הלאומנים נטולי התחפושות.

להגיד שרובנו בעד פתרון שתי המדינות, אבל להצביע בעבור מפלגות שלא יעשו דבר לקדמו. להתנגד בתוקף לפתרון המדינה האחת, אבל לחיות למעשה, עשרות שנים, במדינה אחת, מדינת אפרטהייד. להיות בעד חופש הגישה והפולחן בקבר יוסף, אבל לא באל-אקצה. לזכור את תש"ח, אבל בלי הנכבה. להיות נגד החזרת רכוש פלסטיני מלפני 48', אך לגרש תושבים פלסטינים בחברון ובשייח ג'ראח בטענה שבתיהם היו בבעלות יהודית לפני 48'; לירות בנוסעי מכוניות פלסטיניות סרבניות במחסומים, וכשהמשטרה הפלסטינית עושה את אותו הדבר לכנות זאת "פיגוע רצחני"; לכנות את צה"ל צבא הגנה, בעוד שמרבית מלאכתו היא כיבוש.

לחיות בלא חברה אזרחית, ולהאמין שענידת סרט צהוב על מראות המכונית למען גלעד שליט היא מחאה. להיות בעד שחרור שליט, אבל נגד שחרור 450 מחבלים תמורתו. לטאטא ולטאטא, אל מתחת לשטיח, רק בלי להרעיש.

אני אהבתי בשל מפוח, לא רק בשל יעילותו: לעתים שקט הוא אכן רפש. גם אני אוהב שקט, אבל לא מדומה, לא כזה שמתעתע ומוליך שולל. אם צריך לנקות, הבה ונעשה זאת ברעש המתחייב, בלי להסוות דבר. לכן מופנית מכאן הקריאה הנואשת, חסרת הסיכוי: יוחזר המפוח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו