בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יהדות, לא רק לדתיים

תגובות

במאות אלפי בתים בישראל נערך סדר פסח בשבוע שעבר. סקר ארצי מצא, כי כ-30% מהציבור חוגגים את הסדר מתוקף אמונתם, ובהתאם לכך גם מקפידים לערוך את הסדר כהלכתו. מרבית מ-70% האחרים אמרו, שהם חוגגים את הסדר "מסיבות הקשורות למשפחה, לתרבות ולמסורת היהודית".

אך למרות הרצון להשתמש בסדר פסח על מנת לחזק את הזיקה לתרבות ולמסורת היהודית - בבתים חילוניים רבים קריאת ההגדה וניהול הסדר מעוררים מבוכה. כמה מההגדה קוראים? (רק עד הסעודה, או גם אחריה?) איך מבטאים מלים מסוימות? אילו מההוראות בהגדה מקיימים? (נוטלים ידיים, או לא?)

המבוכה נפתרת פעמים רבות בפשרה לא מנומקת, כמו הסתפקות בשירת חלק משירי הפסח, או לחלופין הפקדת ניהול הטקס בידי האדם הדתי ביותר במשפחה.

מה מסביר את הפער בין המרכזיות שיש לחג בחיי יהודים חילונים רבים לבין חוסר היכולת להפיק ממנו את מרב המשמעות? חלק מהמבוכה מעיד על חוסר ביטחון, המאפיין יהודים חילונים בבואם לתבוע לעצמם את הזכות לאפיין את עצמם כיהודים במובן התרבותי ולא במובן הדתי.

בישראל התבססה פרדיגמה, שלפיה היהדות האותנטית מזוהה עם טקסיות פגאנית ועם מסורתיות במובן הפולקלוריסטי. טקסים ומסורות אלה פועלים לשימור היהדות במובן האתנולוגי, אך פרדיגמה זו משאירה בלא כלום יהודים חילונים. מלבד ארגונים כמו מכללת "עלמא", מעטים המודלים שעל פיהם יכולים יהודים אלה לעסוק בשאלת הזהות היהודית-הישראלית ולחקור את התרבות העברית.

פרדיגמה זו נוצרה לא רק על ידי השתלטות עוינת של קבוצה קטנה על הגדרת המושג "יהדות" לצורך שליטה בהמונים חסרי השכלה, אלא משום שהדורות הראשונים של החילונים בארץ ישראל מסרו בלא מאבק כל מה שהדיף ממנו ריח של יהדות גלותית. כל זאת מתוך אמונה, שזהו מחיר הכרחי במאבק לבניית היהודי החדש.

אבל ההקשר ההיסטורי ההוא אינו רלוונטי עוד. חילונים המוותרים היום על זכותם לזהות יהודית, מתוך מאבק פוליטי במה שהם רואים כהתחרדות או הקצנה ימנית בחברה, מוותרים על נכס חשוב הן באופן פרטי אישי והן במאבק על התרבות הישראלית.

ליל הסדר הוא הזדמנות מצוינת ללמוד על האופן שבו מעוצב הזיכרון ההיסטורי של עם, לחקור את הגלגולים ההיסטוריים של חגי ישראל, ולדון באופן שבו המסורת היהודית העשירה הושפעה בתחילה מהמאבק להתבדל מהמסורות הפגאניות השכנות, ולאחר מכן מהסביבה המוסלמית והנוצרית.

זו גם הזדמנות לעורר דיון משפחתי וחברי בשאלות כגון: מדוע מחפשים אנו את הסימן האלוהי בעל-טבעי במקום בטבעי; האם ניתן להגדיר נבואה בלא התגלות במושגים הרלוונטיים גם למנהיגים ולהוגי דעות בני ימינו; האם לגיטימי להנחיל פנטזיות אגרסיביות כמו השגחה פרטית ואמונה בעולם הבא על מנת לשמר את היהדות; והאם זקוקים אנחנו למחירון של שכר ועונש חיצוני על מנת לעודד התנהגות מוסרית.

שאלות אלו רלוונטיות לכל יהודי, ומי שמתוך רגשי נחיתות או מבוכה מסתפק בשירת "חד גדיא" מוותר על הזכות להבין את התרבות ואת ההיסטוריה שלו, פסח אחרי פסח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו