בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בחזרה לימים אדומים

תגובות

כשלושה חודשים לאחר מהפיכת האביב - יותר ממחצית המצרים, על פי סקר אמריקאי, בעד ביטול חוזה השלום עם ישראל, ו-62% סבורים ש"החוקים צריכים למלא אחר הוראות הקוראן". בסוריה מפגינים מסתערים על טנקים. לא חירות וחופש הביטוי, כפי שמפנטזים הישראלים, הם תובעים, כי אם את סילוק משטר המיעוט העלאווי והעברת מוסרות השלטון לרוב הסוני.

לא למען הדמוקרטיה - וודאי שלא למען שלום עם ישראל - נערמות ערימות הגוויות בדרעא. בין הסיסמאות הנשמעות שם, ולא רק שם, אחת בולטת במיוחד: "אסד הפחדן, שחרר את הגולן".

אך לא למשמעות המופלגת של התפתחויות שוליות אלה יוחדו השבוע מאמרינו הראשיים והאייטמים הפותחים ברדיו ובטלוויזיה. ערב החג, כששוטרים פלסטינים רצחו ופצעו יהודים בקבר יוסף, קצינים בפיקוד מרכז תידרכו כתבים (גם לאחר רצח משפחת פוגל הם הפנו חצי ביקורת לעבר רכזי הביטחון באיתמר), שחבורה של ברסלבים פרצו מחסום ושעטו לעבודת האלילים שלהם.

כך, בהדבקת סטיגמה זו, חתרה התקשורת האלקטרונית - מהדורת חדשות אחרי מהדורת חדשות - להאשים את היהודים ולטהר את הערבים.

זו תופעה יהודית מוכרת, המגיעה לקיצוניות כשמדובר ב"אחר". וחסידי ברסלב, ובכל מובן, הם התגלמות האחר. המשונה. הם אינם מקבלים עול. אפילו "רעבע", אדמו"ר שיאגד אותם, הם מסרבים להכתיר. רצה הגורל, שהנרצח הוא חסיד ברסלב, דור שני של מתנחלים (מאלון מורה), וגם צאצא של משפחה מסוימת הנושאת על גבה חטוטרת שנאה עוד מימים קדומים של טרם מדינה. ודודה מתויגת מאוד.

ליעל בן דב ועזרא יכין, לוחמי לח"י וחברים לנשק של הסבתא והסבא של בן יוסף לבנת, דוגמאות רבות מאותם ימים אדומים. אחד מהם: טבח בדם קר שביצעו הבריטים בקבוצת נערים ונערות, פרחי לוחמים, בפרדס ברעננה ("ילדי רעננה") - ו"היישוב", במקום להאשים את הבריטים, "הפנה אלינו את כל החצים".

דבר לא השתנה. הפעם ההגנה על הרוצחים נובעת, לבד מהשנאה למתנחלים ולברסלבים, מהצורך להוכיח שהקונצפציה ולפיה יש פרטנר (כפי שאסד הוא הפרטנר הסורי, אם רק נרד מהגולן) לשלום, שרירה וקיימת.

בישראל ארגונים רבים לשמירה על זכויות האדם. אף על פי שרובם חילונים בתכלית הם שומרים מכל משמר על זכויות הערבים, ובכל אתר על חופש הפולחן. לא זכור אפילו מקרה אחד, שבו הם תבעו חופש זה גם ליהודים. לא בהר הבית - שם אסור ליהודים, והוואקף אוכף את האיסור, להתפלל - לא בקבר יוסף ולא בבית הכנסת "שלום על ישראל" ביריחו. ומובן ששום ארגון כזה לא הוציא הודעת גינוי לרצח בקבר יוסף.

לעומת זאת, נציגים של ארגונים כאלה התייצבו בעוורתא בבתים של רוצחי משפחת פוגל, חיבקו את בני המשפחות וגינו את הברבריות של צה"ל במהלך הסריקות. וכשהתגלה קלונם, מיהרה התקשורת הישראלית לטהרם: הביקור נערך יומיים לפני הפרסום הרשמי על פענוח הרצח, והמזדהים "לא ידעו בוודאות" שהן-הן משפחות הרוצחים.

אצל משפחת פוגל הם כמובן לא ערכו ביקורי תנחומים. גם לא מצאו דרך אחרת להביע זעזוע. אולי כי לא חשו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו