בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רפי ישראלי | האחים המוסלמים טובים לנו

תגובות

מהלכים עלינו אימים ואומרים, שהמשטרים בסביבותינו, המטים ליפול או שכבר נפחו את נשמתם, עדיפים לנו על פני משטר איסלאמי, כמו באיראן או בעזה. טוענים שמוטב משטר אכזרי, אך יציב ומוכר, ממשהו בלתי צפוי הנתון כולו לחסדי כוהני דת מלאי שנאה. כבר ראינו מה הם מסוגלים לעשות, ואוזנינו כרויות לשמוע את מה שהם מבטיחים לעשות לנו כשיעלו לשלטון. מכל מקום, אין בידינו לעודד או למנוע את חילופי המשטרים, על כן הפחדת עצמנו אין בה תועלת.

תחילה, יש לרסק את אגדת היציבות, המבטיחה לכאורה שקט ושלווה. 70 שנה היה המשטר הקומוניסטי יציב, וכל חפצו של הנשיא רייגן היה לשים לו קץ, כי הוא היה כרוך בציר הרשע. אם כן, יש יציבות חיובית ויש יציבות של רשע שצריך להעביר מן העולם. המהפכות בעולם הערבי של ימינו מתרחשות כולן במשטרים יציבים לעילא. קדאפי בלוב - 42 שנה; מובארק במצרים וסאלח בתימן - למעלה מ-30 שנה כל אחד; אסד בסוריה - חולייה שנייה בשושלת של 40 שנה ויותר; בן עלי בתוניסיה - למעלה מ-20 שנה; ובחריין וירדן המלוכניות - לעולם ועד. כל עוד היו פרו-מערביים ונחשבו מתונים, וגם החזיקו מעמד, יציבותם היתה חיובית; אך משגברו הגלים העממיים נגדם, הוסרה מהם תמיכת המערב, והם הפכו ליציבות שלילית, והולידו אי-יציבות חדשה.

במצרים - אבן הראשה של העולם הערבי, ולפיכך המדינה שהתרחשויות בה מדירות שינה מעיניהם של קברניטי המערב, ובהם ישראל, יותר מההתרחשויות בכל מקום אחר - כולם מדברים על עלייתם האפשרית של האחים המוסלמים. הם חלוקים עם מתחריהם, ה"עצמאים" (כמו עמר מוסא ומוחמד אל-בראדעי) בעניינים רבים, כמו מדינת השריעה שהם אמורים לכפות, אך ביחסם לישראל, לארה"ב ולשלום במזרח התיכון, אין הבדל גדול ביניהם. כולם תובעים רוויזיה של החוזה בן שלושת העשורים, שלא תהיה בהכרח לטובתנו.

הפלסטינים, בני השיח על סף ביתנו ממש, נחלקים ל"מתונים" כביכול, שיצאו במסע עולמי לנישולנו הגמור מארצנו, מתנגדים בחרי אף למדינה יהודית בשכנותם, תובעים את "זכות השיבה" שתביא לחורבננו, ועומדים על חלוקת בירתנו לשניים. חלוקה זו, לו יצאה אל הפועל, היתה מאלצת את חברי, תלמידי ואותי לבקש ויזה כדי להגיע למקום עבודתנו בהר הצופים, ומאות אלפים מבני עמנו היו נאלצים לוותר על בתיהם במעלה אדומים ובערי ההיקף של ירושלים רבתי. פצע הפינוי של 8,000 מעזה טרם הגליד לאחר שש שנים. כיצד נתמודד עם פינוי 300 אלף מבלי להביא חורבן על עצמנו?

ועתה בוערות סוריה ולבנון. בימיו של הנשיא ג'ורג' בוש, נפלה אימה על הסורים: הם הוצאו מלבנון, בודדו בזירה הבינלאומית, ומנהיגותם עמדה להוקעה בינלאומית על רצח ראש ממשלת לבנון חרירי. בא ברק אובמה והפך את היוצרות: החזיר את שגרירו לדמשק, התיר לסוריה לצאת מבידודה, והפך את דבקותה בציר הרשע למקובל, נוכח חישובו השגוי כי היא והשפעתה המכרעת בלבנון מספקות "יציבות" מזויפת במזרח התיכון, למרות שלא עשתה דבר להחלצותה מאפוטרופסותה של איראן, שגם אתה מנסה הנשיא את דרך "ההבנות". לו תצלח המהפכה העממית הסורית, גם שם גדולים סיכוייהם של האחים המוסלמים לתפוס את השלטון, למורת רוחו של אובמה, שמבכר שלטון חילוני יציב, כפי שהיה ב-30 השנים האחרונות, על פני משטר איסלאמי השולל את המערב מכל וכל וכל.

בשביל ישראל המאזן ברור כשמש, ואין לטעות בקווי התגבשותו לנגד עינינו: אין הבדל מהותי בין שוללי ישראל הגמורים למיניהם על יסוד דעותיהם הלאומיות או הכיתתיות, אך הם נתמכים על ידי המערב כ"מתונים" שישראל חייבת להתפשר עמם, כלומר לוותר להם ולהתפשט מנחלותיה ומנכסיה. הלחץ על ישראל לעשות זאת רק ילך ויגבר, שהרי ה"מתונים" הללו הם יקירי המערב ואמצעי התקשורת שלו.

לעומת זאת, האחים המוסלמים ושלוחותיהם כחמאס נשללים עדיין בתכלית השלילה על ידי חלק ממדינות המערב כתנועות טרור, והן יתמכו בישראל אם לא תוותר להם, ויבינו אם היא תעמוד על זכויותיה וצורכי הגנתה, גם אם תיאלץ, בעקבות ביטול חוזי השלום או הפרתם באורח חד-צדדי, לשוב לעמדות שמהן נסוגה מתוך אמונתה בתקפותם.

פרופ' ישראלי הוא מרצה למזרח תיכון באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו