בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עקיבא אלדר | לכו אל העם

תגובות

ערב ההצבעה בכנסת על חוק משאל העם, לפני כחצי שנה, אמרה מנהיגת האופוזיציה, ציפי לבני, כי העם אינו תחליף למנהיגות.

לבני צדקה. במשטר פרלמנטרי, אחת לכמה שנים מאציל הציבור לנבחריו את הסמכות לקבל החלטות בכל תחומי החיים, בראש ובראשונה בסוגיות של שלום ומלחמה. ראש הממשלה דוד בן גוריון לא שאל את פי העם אם לקבל את תוכנית החלוקה. הוא נהג על פי הכלל, "אינני יודע מה העם רוצה, אבל אני יודע מה העם צריך".

גם מנחם בגין לא ביקש את אישור הבוחר קודם שהחזיר את כל חצי האי סיני למצרים. יצחק רבין הסתפק ברוב צנוע בכנסת כאשר חתם על הסכם אוסלו, ואילו אריאל שרון דחה את תביעת המתנחלים לקיים משאל עם על ההתנתקות מעזה.

למשמע ההכרזה של בנימין נתניהו בנאום בר-אילן, כי אין מנוס מהקמת מדינה נוספת בין הים לירדן - היה נראה לרגע, שקם לישראל מנהיג שאינו שבוי באידיאולוגיה וידיו אינן כבולות באזיקים פוליטיים. ראש הממשלה שיכנע את נשיאי ישראל וארצות הברית, כי הוא זנח את התנגדותו לעיקרון של שטחים תמורת שלום. הוא העביר בממשלה החלטה על הקפאה זמנית של הבנייה בהתנחלויות וניאות להסיר מספר ניכר של מחסומים מכבישי הגדה.

ואולם המחסום המרכזי היה ונותר סירוב נתניהו להוציא מפיו את המלים "גבולות 4 ביוני 1967 כבסיס להסכם שלום" - נוסח המותיר אפשרות לחילופי שטחים בגדה ובמזרח ירושלים.

מי שלא יקבל עד ספטמבר את העיקרון הזה, יקבל בספטמבר הכרה של יותר מ-100 מדינות במדינת פלסטין בגבולות 1967, שבירתה מזרח ירושלים. בלי "על בסיס" ובלי "גושי התנחלויות", ובלי הסדרים מיוחדים באגן הקדוש. אין דרך שלישית. חסל סדר "תהליך שלום" כמחסה לסיפוח זוחל של שטחים. המדינות שיכירו במדינת פלסטין לא יתרשמו מהקובלנה של נתניהו על סירוב המדינה החדשה להיות המדינה היחידה בעולם המכירה בישראל כב"מדינת הלאום של העם היהודי".

הדרישה של נתניהו, שהפתח יוותר על שלום בית לטובת שלום (איזה בדיוק?) עם השכן, מלמדת בעיקר על היסטריה. אילו היה ראש הממשלה מעוניין באמת לקדם את פתרון שתי המדינות, היה עליו לקדם בברכה את נכונות החמאס לקבל את תנאי הארגון שחתם על הסכם אוסלו, הפועל נגד שימוש באלימות ומחויב ליוזמת השלום הערבית. מי היה מאמין, שהחמאס יצטרף לממשלה פלסטינית, הפועלת בלא ליאות להכרה בינלאומית בגבולות 1967 כגבולות הקבע של פלסטין (ושל ישראל חסרת הגבולות)?

הכרה של האו"ם בתוכנית החלוקה בספטמבר 2011 עלולה להחזיר את ישראל למעגל האלימות, שנפתח בעקבות הכרזת האו"ם על תוכנית החלוקה בנובמבר 1947. קשה לחשוב על הכרעה גורלית יותר מזאת העומדת עתה לפני מדינת ישראל. אנשי הימין, שהציגו את הצעת החוק למשאל עם, הסבירו, שהיוזמה שלהם נועדה להבטיח, כי "הכרעה הרת גורל תיעשה על ידי העם כולו". בבקשה, זה הזמן ללכת אל העם. באין מלך בישראל - יחליט הציבור אחת ולתמיד, אם הוא חפץ במדינה כובשת ומצורעת, או במדינה חופשית ובריאה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו