בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יואל מרקוס | מה הוא קופץ

תגובות

במלחמת העולם השנייה אימצה הנהגת היישוב את הסיסמה "נילחם בהיטלר כאילו אין ספר לבן, נילחם בספר הלבן כאילו אין היטלר". אך כדי להמציא נוסחה כזאת היה צריך להיות דוד בן גוריון. רק מנהיג בשיעור קומתו היה יכול לעודד הקמת חטיבה יהודית לוחמת בצבא הבריטי, כשבמקביל בסליקים של ההגנה נאגר נשק והוכנו תוכניות לפעולות נגד הבריטים ששלטו בארץ.

ביבי הוא לאו דווקא מנהיג בסדר גודל של ב"ג. כראש ממשלה שכבר נכשל פעם אחת בצורה די מביכה, הוא בינתיים אינו מתעלה על עצמו בשעה זו, כשהכל קורס בסביבתנו. להיפך: במחלקת הקיצונים שבסביבתו יש האומרים "ראו איזה מזל שאנחנו לא במצב של שלום עם סוריה ובלי הגולן - חוטפים עתה את שפיכות הדמים שם, מפסידים גם את הגולן וגם את השלום".

הבל הבלים. אף כי מובארק, השומר הנאמן של השלום במשך עשרות שנים, גם הודח ואולי אף יידון למוות, השלום בין שתי המדינות נותר על כנו. רבים מעריכים, שגם יחזיק מעמד. אפילו מזכיר הליגה הערבית, עמרו מוסא, לא ממש אוהב גדול שלנו, חוזר ואומר, שהסכם השלום הוא אינטרס מצרי, ישלוט מי שישלוט.

שר מרכזי בישראל אומר, שבכל הנוגע להסדר הפלסטיני - הממשלה אינה עושה דבר. פה ושם מפחידה את עצמה, שאחרי סוריה תבוא האינתיפאדה הפלסטינית מס' 3, אף כי אבו מאזן מעביר מסר עקיף שאינתיפאדה לא תהיה לטובת הפלסטינים. אפרים הלוי בדעה, שאסור שייווצר מצב של "אין פתרון". אמנם במצב הנוכחי אין סיכוי לפתרון קבע, אך לשני הצדדים יש עניין לפעול להסדרים חלקיים או זמניים. מי שאינו רוצה הסדר שלום ופשרה, אם מצד זה ואם מהצד השני, ייקלע במוקדם או במאוחר למלחמה.

מי שטעם את טעם השלום החזיק בו בכל הכוח. עובדה: המצרים אינם אוהבים את הישראלים, לא רצו יחסי תרבות והתרועעות, אך חיפשו אותנו כתיירים טובים בסיני (פחות אהבו לראות אותנו בהמונינו בלב מצרים). ירדן אף היא רומן ישן שלנו, למרות המלחמות. עתה, כשלא ששים לחיבוק חם מדי, סומכים עלינו בכל זאת שלא נושיב פלסטינים בגבולם בבקעה.

למרות מה שקורה באזורנו עלינו להיות גם יוזמים וגם נדיבים. מצד שני, צריך להבטיח שהנסיגות הנדרשות מאתנו יהיו מידתיות ומדורגות. וחשוב יותר, שיהיו מרופדות בביטחונות בינלאומיים איתנים, בעיקר אמריקאיים. בשום אופן אין ליצור מצב, שבו ניתפש כאשמים העיקריים בבלימת ההתקדמות להסדר.

הנאום של ביבי במליאת הקונגרס מוכרח להינשא תחת הסיסמה, שלפיה ישראל מוכנה ("על אמת", כמו שאומרים הילדים) ליטול סיכונים למען השגת שלום. כל זאת מתוך הנחה, שהפלסטינים גם הם צריכים להתאמץ ולהיות שותפים בנטילת הסיכונים. ההנחה היא, שיש או תהיה הידברות בין אובמה לבין ביבי לקראת ספטמבר. יהודים מרכזיים בארצות הברית יעצו למשלחת של הכנסת שביקרה שם באחרונה לומר לביבי, שהוא חייב להקרין בנאומיו ובטיעוניו רצון טוב. וזה חל גם על עוזרתו לניסוח נאומיו, שרה.

אין זה מתפקידנו לקבוע איזה שלטון יהיה בסוריה ואם תקום שם דמוקרטיה או לא. כשניהלנו בשעתו מגעים עם הנשיא חפז אל-אסד ידענו היטב, שידיו היו מגואלות בדם של 20 אלף תושבי חאמה. אף על פי כן לא פעם אף הכרזנו בפומבי, שאנו בודקים אפשרות להגיע עמו להסדר שלום. עובדה שסוריה שמרה בקפידה על כל הסדר שחתמנו עמה. מין "יקים אוריינטליים". הוא הדין ביחס למצרים - השלום עמה נשמר עשרות שנים. מה שמוכיח, עד כמה הסדרי שלום עדיפים על מלחמה ועד כמה החסות שהמעצמות נותנות חיונית באזורנו.

הפיוס בין החמאס לפתח איננו בהכרח מהלך שלילי, אם פני הפלסטינים להסדר. הוא פותח פתח ליוזמה של אובמה להשכין כאן סדר, תוך כדי ניטרול הטרור. מה שלא ברור הוא, מה מיהר ביבי בפאניקה להציב אולטימטום בנוסח או חמאס או ישראל. איך היה אומר אורי זוהר: "מה הוא קופייץ?"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו