בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרב מיכאלי | רחם משלו

4תגובות

החתונה המלכותית של "קייט וויליאם" העלתה שוב לדיון את שאלת ביטול מוסד המלוכה; אף לא אחד או אחת לא העלו בדעתם לדבר על ביטול מוסד הנישואין.

דיקן כנסיית ווסטמינסטר הזכיר למה נועדו הנישואין: בראש וראשונה לרבייה וגידול ילדים. כלומר, הנישואין הם עדיין, אחרי עשרות אלפי שנות ציוויליזציה, אותו פטנט בדיוק: כדי שהגבר יידע מי ימשיך אותו אחרי מותו ויישא את רכושו ואת שמו, הוא צריך לדעת מי נולד מזרעו, ולשם כך הוא צריך לרשום לו בטאבו רחם, שרק הוא רשאי להפרותו בזרעו.

בנישואין היהודיים המטרה הזאת מודגשת עוד יותר: זה למעשה טקס מעבר של הגבר שבו הוא מודיע לכלל שמרגע זה ואילך כלתו "מותרת לו" ואסורה על כל השאר; ומשום שמצוות "פרו ורבו" מוטלת אך רק על הגבר, ברור שהאשה היא כלי לספק לגבר רחם משלו שיוכיח לקהילה את קיום המצווה.

הטקס החגיגי שנערך בלונדון שב והזכיר שהגברים הם בעלי הבית: קייט נכנסת לכנסייה נשענת על זרועו של אביה, שנותן אותה - זאת המלה שהשתמש בה הארכיבישוף! - לסמכות הדתית, שהיא גברית, שנותנת אותה לגבר שהוא מעתה בעלה, שעל זרועו היא יוצאת מהכנסייה. זו אינה ברית בין אשה ואיש; כמו ביהדות, רק ויליאם אמר לקייט "בטבעת זו אני נושא אותך". לפחות בטקס הנוצרי טורחים לשאול את סינדרלה אם היא מסכימה; סינדרלה המקורית, כמו הכלה היהודייה, כלל אינה נשאלת.

ההולדה היא רק ההתחלה. אחר כך צריך לטפל, לגדל ולחנך את הצאצאים היורשים, עבודה שהיא משרה וחצי לכל צאצא. את העבודה הזאת עושות נשים בחינם, בלי הכרה בערכה הכלכלי, עד עצם היום הזה. כל המדינות נבנות על עבודת החינם הזאת כמסד כלכלי; לא בכדי המדינה מסרבת בעקביות לממן או לסבסד הוצאות גידול ילדים שהיא רגילה לקבל בחינם.

מקובל להגיד שמימי המערות ועד לאחרונה, כשנשים עדיין לא יכלו להתפרנס, ללדת לבד ולהגן על עצמן, זה היה חוזה משתלם לנשים: הן דאגו לבית ולילדים, והגברים פירנסו אותן ואת ילדיהן. אלא שנשים לא "לא יכלו" לעשות את כל אלה; גברים אסרו עליהן לעשות זאת.

זאת לא היתה גזירת גורל וגם לא חוזה בין גברים לנשים; זה היה חוזה בין גברים לגברים. מה גם שגם היום, כשיש שוויון פורמלי אבל גם נשים שעובדות מרוויחות בקושי 60% מגברים, נשמרת השיטה להחזיק נשים בנישואין.

אין בכל זאת כדי לומר שאין אהבה בין גברים לנשים, שאין מערכות יחסים נפלאות. יש ויש. אלא שאין - ומעולם לא היה - כל קשר ביניהן לבין מוסד הנישואין, שהיה מאז ותמיד סידור כלכלי ומעמדי ופטנט לניהול קל יותר של החברה על ידי חלוקתה, עדיין, ל"בתי אב".

הסוציולוגית אווה אילוז מסבירה כיצד המחשבה שהמעשים וההתאהבות שלנו מושפעת מהארגון הכלכלי של החברה פוגעת בכבודנו; אנחנו בטוחות ובטוחים שהם פרי רצוננו החפשי. במופע "החתונה המושלמת" של ויליאם וקייט החברה הפטריאכלית גורמת לנו שוב לרצות את מה שטוב בשבילה, שלא נחשוב, חלילה, על אופציות אחרות, טובות בשבילנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו