בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמיר אורן | ספטמבר בא באפריל

תגובות

שר הביטחון עמיר פרץ, מוקף במאבטחים ובעמוס גלעד הנצחי, התארח בוועידת שרי ההגנה של נאט"ו בסוויליה, בפברואר 2007, בהגיע בשורת הסכם הפיוס בין פתח לחמאס במכה: תודת מחמוד עבאס וחאלד משעל לתיווך הסעודי, "הסכמה סופית" על הרכבת ממשלת אחדות, "איסור מוחלט" על שפיכת דם פלסטיני במלחמת אחים. ואכן, חלפו ארבעה חודשים עד שאנשי פתח, רובים בצלעותיהם, התבקשו לרדת בדרך האוויר מרבי-קומות בעזה.

אחרי ארבע שנים ואינסוף שיחות, הסיכויים למימוש הסכם קהיר, כמו הסכם מכה לפניו, אינם גדולים. הפערים הבסיסיים עמוקים מדי. מי אינו רוצה בממשלת אחדות, אלא שהמחיר גבוה מדי. יעיד בנימין נתניהו. הוא משתוקק לצרף את ציפי לבני לממשלתו. רק המחיר מרתיע אותו, וכמובן, כמיהתו לאחדות מעל לכל אינה מגעת עד כדי נכונות לשרת בממשלתה.

מעריכי המודיעין בישראל צפו פיוס פנים-פלסטיני, אמיתי או קרוב לוודאי מדומה, לקראת חודש ספטמבר. עבאס ירצה להציג בעצרת האו"ם חזית פלסטינית אחידה, לחיזוק תביעתו לעצמאות בגדה ובעזה גם יחד. לחמאס לא יהיה אכפת לתת לו את מבוקשו ולחזור בו מתמיכתו, לאחר שהעולם יכפה על ישראל עובדות מדיניות חדשות. ההפתעה המודיעינית היתה בעיתוי: ספטמבר בא כבר באפריל. זה נכס לפלסטינים, במיוחד אם ההפגנות העממיות בעוד שבועיים יסחפו את האוכלוסייה, אבל גם נטל, כי נותר די זמן להתפרקות הפיוס ולחשיפה מחודשת של השסע.

הכישלון הנקודתי של המודיעין מלמד, שישראל מכבדת את הסכמי השלום והביטחון שלה עם מצרים: היא אינה מרגלת בקהיר. מאחר שהמשלחות הזדרזו לסכם בינן לבינן, ובמקרהו של עבאס בלי לבקש אישור מהבית, לא היו בידי ישראל כל הנתונים הנחוצים להערכה אמינה ומעודכנת של המצב.

אך מאחר שהטעות היתה בנקודה ולא במגמה, אין נתניהו יכול לחמוק מתפריט שלושת המצבים החלופיים למעמדה של הישות הפלסטינית, מאז הוקמה מדינת ישראל. הראשון, שהתבטל במלחמת ששת הימים, היה כיבוש ערבי - סיפוח לירדן וממשל צבאי מצרי. השני הוא כיבוש ישראלי. השלישי - מדינה עצמאית. לאורך זמן, אין בקיומו של אחד משני המצבים הראשונים כדי לסכל את הופעת השלישי וגם לא לקבוע את דמות השלטון בו ואת מדיניותו.

לולא יוני 1967, ולחלופין אילו מומשה "האופציה הירדנית", היו הפלסטינים יכולים להתקומם עד עכשיו - ובוודאי ברוח המרי של עכשיו - נגד השלטון ההאשמי ונגד המינהל המצרי; ואילו הוקמה מדינונת של אש"ף ותרני, לא היתה ישראל יכולה למנוע את נפילתה, בבחירות או במהפכה, לידיים קיצוניות יותר.

הצטרפות ערביי ישראל למהומות תעמיד את נתניהו לפני קשיים חמורים אף מאלה שהפתיעו את אהוד ברק, למרות ההתרעות, באוקטובר 2000. הפתרון של נתניהו לבעיה: להפסיק להקשיב לראש השב"כ היוצא, יובל דיסקין. אופייני לנתניהו: אחרי שהעניק לדיסקין שנה שישית, התחרט והתנכר. תיעוד התרעותיו של דיסקין עוד עלול לעמוד לנגד עיני ועדת אור 2. ישראל צריכה להגדיר לעצמה מרחב חיוני, שאינו כולל את ההתנחלויות. במלחמה על שטחים לא-לה יישאר נתניהו בלי גייסות, מבית ומחוץ.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו