בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמוס גולדברג | ומה אנחנו יודעים על השואה

2תגובות

השואה נהפכה זה כבר לחלק דומיננטי ביותר בזהות היהודית בישראל. דווקא משום כך מתמיהה העובדה שהידע ההיסטורי על השואה בישראל - אם לשפוט לפי הספרות ההיסטורית בנושא המתפרסמת בעברית - הוא מהדלים בעולם המערבי. רוב ספרי המופת בתחום לא נכתבו בעברית ומעטים מהם תורגמו. המגמה החלה אמנם להשתנות בעשור האחרון, אך זה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי, ופעמים גם מגמתי מדי.

השואה היא אירוע קיצוני, אולי חסר תקדים. דווקא משום כך הבנתה ההיסטורית היא משימה קשה. המפתח לכך מצוי בראש ובראשונה בחקירה דקדקנית של המדיניות הנאצית כלפי היהודים ושל ההקשר התרבותי והפוליטי שבתוכו צמח הנאציזם. בסוגיות אלה כמעט שאין ספרות בעברית, אף שהן נחקרו בעומק בהיקפים חסרי תקדים בהשוואה לאירועים היסטוריים אחרים, והספרות שנכתבה עליהן בגרמנית ובאנגלית היא מעולה.

הדוגמה השערורייתית ביותר היא ספרו המונומנטלי של גדול ההיסטוריונים של השואה, שלמעשה הניח את היסודות לתחום - היהודי האמריקאי ראול הילברג. ספרו

"The Destruction of the European Jews" , שפורסם לראשונה ב-1961 ותורגם לשפות רבות, מעמיד במרכזו את הביורוקרטיה הנאצית כמחוללת השואה, ולא את היטלר או האידיאולוגיה האנטישמית. הילברג הלך לעולמו ב-2007, ורק עתה מתורגם הספר על ידי "יד ושם".

יש עוד עשרות דוגמאות. "מודרניות ושואה" - ספרו רב ההשפעה של הסוציולוג זיגמונט באומן, שיצא לאור ב-1989 ותורגם ליותר מ-20 שפות - מתורגם רק עכשיו לעברית על ידי הוצאת רסלינג. התזה הרדיקלית של הספר, שעוררה פולמוסים סוערים, גורסת שהשואה אינה אירוע אנטי מודרני אלא צומחת ישירות מהמודרנה.

בשנות ה-90 הסתערו ההיסטוריונים על הארכיונים במדינות ברית המועצות לשעבר. הממצאים שגילו שם שינו במידה רבה את התמונה ההיסטורית של השואה. בין השאר הציתו שני היסטוריונים גרמניים, סוזנה היים וגץ עלי, פולמוס עז כשהציעו להבינה כמפעל רציונלי שיזמה שכבת אינטליגנציה ובה כלכלנים, דמוגרפים ואגרונומים, שביקשו, באמצעות רצח היהודים, להפוך את המבנה הדמוגרפי הכלכלי של מזרח אירופה לרציונלי ומודרני יותר.

הם, וחוקרים נוספים, גם קשרו את רדיפות היהודים לפרויקט הארגון מחדש של הדמוגרפיה של אירופה, שעליו שקד הימלר. במסגרתו מיליוני בני אדם (יהודים ולא יהודים) היו אמורים להיות מגורשים מבתיהם (כדי ליישב בהם גרמנים מארצות הפזורה במסגרת פרויקט "השיבה למולדת"), וכמה עשרות מיליוני סלאווים נגזר דינם למות בתוך עשור או שניים. גם טענות אלה עוררו פולמוס עז. כמעט מאום מהספרות העשירה הזאת אינו זמין לקורא העברית.

ואם נכון הדבר בסוגיות הנוגעות ישירות לפתרון הסופי, על אחת כמה כשמדובר בספרות הקושרת את השואה להיבטים אחרים של ההיסטוריה האירופית המודרנית, כמו ההתנסות הקולוניאלית, הלאומיות המודרנית, המחשבה הגזעית וכדומה. הספרות הענפה הזאת, הולידה הבנה מאוד מורכבת של השואה, שבה לצד האנטישמיות יש לקחת בחשבון עוד גורמים משמעותיים. אך כמעט מאום מכל זה אינו נגיש לקורא העברי, וגם לא בא לידי ביטוי במערכת החינוך או בשיח הציבורי.

המסקנה הבלתי נמנעת היא, שאנו מעוניינים לזכור את השואה, אבל לא ממש להבין אותה כאירוע היסטורי שהתרחש בעולם הזה. אולי משום שאם נבין אותה על כל מורכבותה, גם נבין עד כמה היא צמחה מתוך הקשרים היסטוריים, תרבותיים ופוליטיים שאינם כה זרים למציאות שבה אנו עצמנו חיים.

ד"ר גולדברג הוא מרצה להיסטוריה וספרות השואה באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו