בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עקיבא אלדר | ההופכים יום ללילה

תגובות

מה משותף לנצי עז א-דין אל-קסאם - הזרוע הצבאית של החמאס - ולראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שומר הראש שלו אהוד ברק, וחתן פרס נובל לשלום שמעון פרס? נכון, כולם יצאו בשצף קצף נגד הסכם הפיוס שנרקם בין הפתח לחמאס.

מחאתה של חזית הסירוב הפלסטינית מובנת מאליה; המסמך המצרי הוא כתב כניעה של החמאס. הוא מחייב את הארגון המיליטנטי לקבל את מרותם של מנגנוני הביטחון הכפופים לנשיא מחמוד עבאס. מנגד, ההסכם אינו מעניק לחמאס דריסת רגל בזירה המדינית. מבחינת ישראל, המסמך הזה נראה יותר מדי טוב מכדי שמנהיג הלשכה המדינית, חאלד משעל, יחתום עליו.

קשה להבין מדוע פוליטיקאים ישראלים, שמתיימרים להיות מדינאים שוחרי שלום, מיהרו להתנפל על עבאס. במקרה הרע, הם מבינים שההסכם שומט מתחת לרגליה של ממשלת ישראל את הטיעון שעבאס "מייצג רק חצי מהעם הפלסטיני". מימוש תנאי הפיוס של עבאס - סמכות אחת, חוק אחד, נשק אחד - עלול לקלקל את המנטרה המרכזית של הימין: "יצאנו מעזה וקיבלנו קסאמים". הם יודעים שהפיוס הפנים-פלסטיני יכול לקדם את ההכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67', ועל כן הם מציירים אותו במכוון כמהלך אנטי ישראלי. אף שהם ערים לכך שפיוס בין החמאס לפתח עשוי להביא לרגיעה בגבול הרצועה, הם זורעים ביודעין בהלת שווא מפני "קסאמים ביהודה ושומרון".

במקרה הרע פחות (ואולי יותר), השלושה לא טרחו לקרוא את הטקסט המצרי ולא רצו לשמוע את דברי ההסבר הברורים של עבאס. ההסכם מגביל את סמכותה של ממשלת האחדות הזמנית לעיסוק אך ורק באיחוד מנגנוני הביטחון והפעלתם, בשיקום המבנים והתשתיות שניזוקו מההפצצות "עופרת יצוקה" ובהכנת הבחירות שיתקיימו במאי 2012. הנשיא הפלסטיני שב והבהיר, כי אש"ף היה זה שחתם על ההסכמים המדיניים עם ישראל מאז הסכם אוסלו וכי ממשלת הטכנוקרטים, שהוא זה שיקבע את הרכבה, לא תוכל לעמוד בדרכו לניהול משא ומתן עם ממשלת נתניהו, על בסיס גבולות 67', חילופי שטחים, פתרון מוסכם של בעיית הפליטים והקפאת הבנייה בהתנחלויות ובמזרח ירושלים למשך שלושה חודשים. לפיכך, אין כמעט כל חשיבות להכרה של החמאס בתנאי הקוורטט, הכוללים כיבוד הסכמים קודמים עם ישראל.

אם ראשי הדרג המדיני ועושה דברם במשכן הנשיא בחנו את הטקסט של הסכם הפיוס, הם לא עמדו על התנאים שהביאו להבשלתו. המזרחן ד"ר מתי שטיינברג, שמרצה עתה באוניברסיטת פרינסטון, היה שמח להסביר להם, שהטקסט הוא אותו טקסט שהיה מונח לפני החמאס במשך חודשים ארוכים; מה שהשתנה הוא הקונטקסט. שטיינברג, שהיה יועצם של ראשי השב"כ לענייני פלסטינים, היה מפנה אותם לביקורת החריפה והקולנית שהטיח שייח יוסוף אל-קרדאווי - האדמו"ר של האחים המוסלמים, האחות הגדולה של החמאס - בשלטון העלאווי שטובח בסונים.

הקרקע בסוריה רועדת מתחת לרגליהם של משעל וחבריו, שפטרונם, בשאר אל-אסד, נהפך בעיני העולם המוסלמי לתואם קדאפי. חתימה על הסכם הפיוס היא מחירו של כרטיס הנסיעה של פליטי החמאס מדמשק לקהיר. ההחלטה לפתוח את שערי רפיח, כמו הלחץ על החמאס לחתום על הסכם הפיוס, משקפים את שאיפתה של מצרים לייצר קונטקסט שיאפשר להחזיר את הפלסטינים למו"מ עם ישראל; היא תייתר את המשט הגדול לעזה ותפגע בתעשיית המנהרות שמפרנסת את כוחות החמאס. הכשלת הפיוס בידי ישראל תנציח את האלימות בגבול הרצועה. פגיעה בהסכם תזעזע את היחסים העדינים שנרקמים עם השלטון החדש במצרים, ותחזק את מעמדה של איראן.

הסכם הפיוס ואיחוד השורות בשטחים הכבושים הם בשורה חשובה מאין כמוה לשוחרי שלום משני עברי הקו הירוק. הלוואי שהחמאס לא יקבל ברגע האחרון רגליים קרות ויכבד את רוחו ולשונו של ההסכם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו