בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניבה לניר | אבוי, התחלפנו בתפקידים

תגובות

הנה בשורה טובה ונחמת-מעט: הציבור הישראלי חכם ואמיץ יותר ממנהיגיו. רוב הציבור, 53% לעומת 42%, השיב (בסקר מינה צמח "ידיעות" 29.4), כי "נתניהו צריך להציג בוושינגטון תוכנית מדינית עם ויתורים משמעותיים לפלסטינים. 48% (לעומת 41%). סבורים כי על ישראל להכיר בספטמבר במדינה פלסטינית, כמו כוונת רוב המדינות בעולם (תוך שמירה על גושי ההתיישבות).

אין על מה לשמוח. נראה שרוב הישראלים הגיעו לתובנה כי מצבנו המדיני בכי רע. הם שואלים את עצמם מה יש לנו להפסיד? ומצפים כי מנהיגיהם יתעשתו ויעשו מעשה, רגע לפני שתיווצר הסכמה בינלאומית גורפת, כי ישראל הפכה מ"אי של יציבות" לאי של אי-ודאות (מה ברצונה להשיג) ולאי של אי-הבנה של מגבלות הכוח.

ההנהגה הישראלית היא חסרת אומץ, נטולת תבונה ונעדרת תחכום. הנה תזכורת מן הימים האחרונים: שעה קלה לאחר פרסום הידיעה בדבר הסכם פיוס בין החמאס לרשות הפלסטינית, נחפז ראש הממשלה בנימין נתניהו למסור הודעה לעמו, לאבו מאזן ולעולם: הסכם - אתנו או אתם. אצו רצו אחריו גם שר הביטחון אהוד ברק (שטילפן למזכ"ל האו"ם!) שר החוץ אביגדור ליברמן, שהציע להטיל סנקציות על הרשות ושר התקשורת משה כחלון, שהציע לספח את שטחי הגדה לישראל.

בראש כולם התייצב הפעם הנשיא, שמעון פרס. המנהיג שהתווה את חזון "המזרח התיכון החדש" (לפיו אינטרסים כלכליים ועל-לאומיים יגרמו לשמירה על השלום באזור), פנה לאבו מאזן בקריאה אישית: "התאחדו למען השלום ואל תעשו פסאדה של אחדות שלא תאפשר לכם לנוע לשום כיוון". אמר, ולא הביט לעבר נתניהו-ברק-ליברמן, השלישייה שזה שנתיים תמימות נעה לשום כיוון.

לא הנשיא ולא איש מדוברי הממשלה, לא חשבו להמתין קמעה ולבחון מה יקרה אם אכן ייחתם הסכם. אולי משהו טוב, אולי משהו רע ואולי לא יקרה דבר משמעותי. קודם כל הגיפו תריסים, הסיטו וילאות ואז גם כיבו את האור, ונותרו כסומים המגששים באפלה.

ובעצם, הרי זה מה שהם יודעים לעשות: להסתגר ולהתבצר. לאיים ולהפחיד. המזרח התיכון משתנה לנגד עיניהם, והם מברכים על המזל (הטוב) שעדיין אין בידינו הסכמי שלום עם הפלסטינים ועם סוריה.

לא תשמעו שר בכיר האומר שלמרות שהסכמי השלום עם מצרים וירדן לא הניבו מזרח תיכון חדש, פירוז סיני וכוח ירדני מעברו של הירדן טובים לישראל פי כמה וכמה ממצב של אין-שלום. לא רק שההנהגה הישראלית אינה מסוגלת לחשוב מחוץ לקופסה כיצד מתקדמים לשלום, בקופסה השחורה של המטוס שהיא מטיסה לשום מקום סומנה המטרה: "לא להחמיץ שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות".

כן, אבוי, התחלפנו בתפקידים. איפה אנחנו ואיפה הפלסטינים. לא עברו כל כך הרבה שנים כדי שנשכח: חירות ועצמאות שמורים לכל העמים הרוצים בהם וילחמו עליהם. האמת הזאת, הבנאלית, קבעה את עברנו ותוסיף לקבוע את עתידנו במזרח התיכון.

מה שיש לנו יהיה לאחרים. זה קרה, קורה ויקרה בכל מקום בעולם. זהו עלבון לישראלים שעיני הנהגתם טחו מלראות אמת פשוטה, והיא מציגה מצג שווא שביכולתה לשנותה. במקום "ווילה בג'ונגל" היא עלולה לכלוא אותנו בגטו הגדול אי פעם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו