בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לקראת סוף הסכסוך

תגובות

המאמץ הפלסטיני להביא להכרה במדינה פלסטינית במושב עצרת האו"ם בספטמבר עומד להניב פרי. קרוב לוודאי, ששני השלישים הנחוצים לעניין (128 מדינות) יימצאו, ושמועצת הביטחון, הממונה על יישום החלטות העצרת, תתמוך במהלך. ארה"ב, בניגוד למדיניותה עד כה, תימנע מהטלת וטו על צעדי האכיפה הצפויים להתקבל במועצה. ברק אובמה הבין שאיננו יכול להתייצב מול העולם, ושנתניהו יפעל רק אם יאולץ לעשות זאת.

עד כה הכשילה ארה"ב הסדר אפשרי, משום שהתעקשה להשיגו בכוחות עצמה. סכסוכים בעצימות נמוכה שלא הוכרעו בשדה הקרב מעולם לא הסתיימו ביוזמתו של גורם בינלאומי יחיד, לא כל שכן ביוזמות ישירות, אפילו נדיבות, של הצדדים הנצים. עימותים בעצימות נמוכה הסתיימו בתוכנית שלום, או לפחות התייצבו בהפסקת אש ארוכה, רק בצל הליך בינאום.

כך בצפון אירלנד (ביוזמת אירלנד ובריטניה), כך בדרום אפריקה, מערב אפריקה ומזרח טימור (בחסות האו"ם), וכך במאוריטניה וסנגל (בחסות ארגון מדינות אפריקה). לכך בדיוק מכוונים המאמצים הפלסטיניים. והסיבה: הבינאום יוצר שורה של תנאים ההכרחיים לסיומם של סכסוכים מעין אלה: תמיכת המערכות הפוליטיות של הצדדים שבעימות (מפלגות, פרלמנטים, ממשלות, תנועות לוחמות) במתווה השלום; הפסקת אש מלאה; תיווך בינלאומי; והסכמה על הדרגתיות יישום ההסדר.

המפתיע בכל הסיפור הוא, שלאחר שהוברר בנסיבות הבינאום ולחציו שאין מנוס מדיאלוג, הופכות המפלגות והתנועות הפוליטיות ההגמוניות של הנצים לגורם מקדם דיאלוג. עמדותיהן הנחרצות המסורתיות, נוסח "אין עם מי לדבר" או "אין מחלקים את ירושלים" בצד שלנו, ו"אין פתרון לבעיה הפלסטינית אלא באמצעות הג'יהאד" בצד השני, נטרפות כליל במעמד זה.

היוניוניסטים בצפון אירלנד והלאומיים בדרום אפריקה לא חלמו שייאלצו יום אחד לשבת עם יריביהם הקתולים והשחורים, בהתאמה. אבל זה קרה. הרשות והחמאס נערכים לאותו מעמד. הוא יתרחש גם כאן. חמאס שאחרי ההסכם עם הרשות איננו עוד החמאס שלפניו.

למרות שאלות היסוד הקשות והטעונות שיש לדון בהן - שרטוט גבולות המדינה הפלסטינית כולל חילופי שטחים נדרשים, עיצוב הריבונות המשותפת על ירושלים ועל האגן הקדוש, קביעת כמות הפליטים שתורשה לשוב, דפוסי ההתנהלות באזורי הביטחון, פינוי מאחזים והתנחלויות, לרבות הקנאיות שבהן בחברון ובסביבתה - המו"מ יתקיים.

והסיבה: ביודען שמו"מ יהיה בכל מקרה, בהרכב פוליטי זה או אחר, אף לא אחת ממפלגות או תנועות אלה לא תחמיץ הזדמנות נדירה וחד-פעמית להשפיע לדורות על מהלכה של ההיסטוריה הלאומית והגלובלית, ולזכות במעמד לאומי ובינלאומי מעודכן ומותאם לעת שלום.

באופן פרדוקסלי, דווקא תחושת השעה ההיסטורית וההכרעות הקשות מאוד שצריך יהיה להתמודד עמן יגבשו את הקואליציה הקיימת כאן וזו המתגבשת בצד שמנגד (ולא נופתע לראות בה גם את החזית העממית, אולי אף את הג'יהאד האיסלאמי). דווקא קשיים אלה יבטיחו להן רציפות פוליטית חוצת מערכות בחירות לאורך שלוש עד חמש השנים שתידרשנה לקיום המו"מ, ובסבירות גבוהה גם בשנים הארוכות שתידרשנה ליישום סיכומיו.

לפי התפתחות הדברים, סוף הסכסוך והקמתה של מדינה פלסטינית, פחות או יותר בקווי יוזמת ז'נווה, קרובים. העידן הקורבני, כפי שכינה ההיסטוריון בני מוריס את סאגת היחסים הנפתלים שלנו עם הפלסטינים, עומד להסתיים. בקרוב נגלה שיש עם מי לדבר, שיש על מה לדבר, שלא חשוב איזה הרכב קואליציוני מדבר, ושרק דיבורים עושים שלום.

ד"ר גינזברג מלמד היסטוריה ועומד בראש מסלול מדעי הרוח במכללת סמינר הקיבוצים



חיילים אוסטרלים בכוח השלום הבינלאומי במזרח טימור. בינאום הסכסוך מוביל לדיאלוג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו