בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספי רכלבסקי | מה רוצה ישראל

תגובות

הסיסמה שהביאה את נתניהו לשלטון היתה "עושים שלום בטוח". אין זה מקרי. הרבה יותר מששמר שלטון הימין על השלום, שמר "השלום" על שלטון הימין. סיבת הדבר פשוטה. כשמדברים על שאלת "השלום" הדיון הפנימי מוסט לדמות "האחר", שאתו יש או אין לעשות שלום. מכאן קצרה הדרך הישראלית ללעג שלטוני לחולשת אבו מאזן ולאמירות, כשל נתניהו, שהחמאס ממשיך את הנאצים.

לוח השנה הישראלי המעגלי, שנע מ"שואה" ל"עצמאות", מזכיר את מה שאמור להיות מובן מאליו. יש שאלה שקודמת ל"שלום". השאלה שהיא מהות העצמאות, ושעמדה בבסיס המהפכה הציונית: מה רוצה ישראל?

לא בכדי מוכחשת השאלה בידי השלטון. מול שאלת הרצון הישראלי מתבקשת התשובה הברורה: מדינה על בסיס גבולות העצמאות - המכונים גבולות 67' - מדינה דמוקרטית ושוויונית לפי הכרזת העצמאות.

התשובה הזאת מסוכנת לימין, משום שרוב הישראלים עדיין מצדדים בה והיא מקובלת בעולם. יותר מכך, היא פוטנטית בכל מצב, אפילו כאשר העיניים מוסטות החוצה, ליחסי פתח-חמאס: אם צודק אהוד ברק שהחמאס נכנע לפתח, פתוחה הדרך ליישום מוצלח של שתי מדינות על בסיס קווי 67'. אם האמת הפוכה, פתוחות בפני ישראל הבוחרת במדינה דמוקרטית בגבולות 67' שלל אפשרויות לדאוג לעצמה עם תמיכה עולמית רחבה.

לשאלת הרצון הישראלי תשובה אפשרית שנייה: ישראל רוצה מדינה משיחית גזענית. מדינה שבה היהודים אזרחים והלא-יהודים נתינים. התשובה השנייה אינה הזיה. למעשה זו המציאות בישראל כבר 44 שנה. בשטחים, וגם בירושלים, היהודים אזרחים והלא-יהודים אינם. רק השבוע העניק שר המדע (!) עיטור לרב שמואל אליהו בטקס שבו התפאר האחרון בניקוי צפת מערבים.

ברק, שאמון על דרך ההטעיה המילולית, האמורה לאפשר מבצעים מיוחדים, הוריד מהמדף את "הדרך השלישית" כפלטפורמה ל"עצמאות" שלו. אלא שברק הוא הראשון שיודע שאין דרך שלישית. במבצעים, בעסקים ובמדיניות ההכרעה היא פשוטה וחדה - כן או לא. או שישראל רוצה במדינה על בסיס גבולות 67' ולפי הבטחות העצמאות שלה, או שלא.

כדי לברוח מהאמת הפשוטה הזאת המציא יצחק שמיר בוועידת מדריד את פוליטיקת "כפיות התה". נתניהו שיכלל את השיטות, שמאפשרות להקיש בכוסות לנצח במקום לענות על השאלה מה רוצה ישראל?

רק שזמן הכפיות תם. ספטמבר 2011 הוא עכשיו. אובמה שנישא אל תפקידו על כנפי ההתנגדות לגזענות מבפנים, נחל עתה ניצחון על הגזענות והמשיחיות מחוץ. בין אם הוא מחבב את הציונות ובין אם לאו, האינטרס האמריקאי והגל העולמי זימנו לו את היכולת לעזור להרחיק את ישראל מהגזענות ולהשיב לה את עצמאותה. לשם כך יש להפסיק את מחול השלום, הכפיות והערפול, ולהעמיד מול נתניהו, מבפנים ומבחוץ, את השאלה הפשוטה והחדה - הרוצה אתה במדינה דמוקרטית על בסיס גבולות 67', כן או לא. אין שאלה אחרת.

התשובה המתבקשת - כן - אינה משב רוח קליל. היא מחייבת את פירוק ההתנחלויות שמחוץ לגבולות ישראל, ריסוק הבועה המשיחית-גזענית, שהולכת ומשתלטת על מערכות החינוך והחוק בישראל, והעמדת רבנים כאליהו לדין במקום עיטורם בפרסים.

עכשיו הזמן להשיב על השאלה האחת, השאלה שהקימה את ישראל לפני 63 שנה, מה רוצה ישראל?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו