בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל הראל | ארוכה הדרך לחירות פלסטינית

תגובות

השאיפה לחירות היא תמצית ההוויה של עמים רבים. לא כן, בהכללה, של העמים באזורנו (לרבות גורמים בעם היהודי, הפועלים לביטול החירות המדינית של עמם). סביר להניח, שהמפגינים שהתחילו במחאה בתוניס ובמצרים אכן שאפו לחירות נוסח המערב; אך הכוחות האחרים, הרוב הקובע, שואפים ל"חירות" שונה בתכלית.

הפלסטינים שחתמו אתמול על הסכם פיוס ביניהם אינם שואפים כלל לחירות נוסח ההצהרה שברק אובמה מתבקש להצהיר, על פי המאמר של אלוף בן "החירות היא המסר" ("הארץ", אתמול). לשם הענקת חירויות בסיסיות אלה הפלסטינים אינם זקוקים להצהרה נשיאותית. איש אינו מפריע להם, בוודאי לא ישראל, להעניקן. אמנם חסרה לפלסטינים חירות מדינית מוחלטת, אולם מה מפריע לאנשי הרשות להעניק לפלסטינים "זכויות אדם, כבוד וחופש מדיכוי"?

יותר מעשור ומחצה שולטים הפלסטינים בענייני הפנים שלהם. האם העדר הצהרה נשיאותית אמריקאית הוא שמנע מהם להקים מערכת משפט עצמאית, חסרת פניות במקום כזאת השקועה בשחיתות? האם זה מה שמנע מהם לקיים עיתונות חופשית, להנהיג שקיפות שלטונית ולמנוע שחיתות של מקורבים לצלחת? לבנות משטרה המגינה על התושבים ואיננה כוח מושחת, שעיקר משימתו לשמור על המשטר על ידי התעמרות באזרחים? האין אלה מעיקרי העיקרים של החירות?

אתמול כוננה הברית החדשה בין אלה המסתירים במתק שפתיים את התנגדותם העקרונית לקיומה של מדינה יהודית לבין אלה, כמו החמאס, המגלים - גם באמצעות פיגועי דמים - את צפונות לבם. ברית זו מרחיקה במכוון גם את החירות האחרת, המדינית. לו רצו בחירות מדינית, היו יכולים להגיע אליה לפני שנים. לאחר הסכמי אוסלו, למשל. ממשלות יצחק רבין ושמעון פרס היו מוכנות להעניק להם חירות זו. גם ממשלות אריאל שרון ואהוד אולמרט.

יאסר ערפאת, שנחרד מהאפשרות שקיום חתימתו על הסכמי אוסלו יכניס אותו להיסטוריה הערבית כמי שבגד בעיקרי האומה הערבית - שלילה מוחלטת של הכרה ערבית בזכות קיומה של מדינה יהודית על אדמה מוסלמית קדושה - בחר לבטל אפשרות זו, היינו את אוסלו, באמצעות פיגועים. מחמוד עבאס, אשר פחד שברק אובמה יחלץ מבנימין נתניהו מדינה פלסטינית שתיאלץ להכיר בישראל, נעלם פתאום מזירת השיחות. כל זאת בהציבו תנאי (הקפאת הבנייה בהתנחלויות), שקודם לכן, בשיחות עם כל ראשי הממשלות בישראל, לא הוצב מעולם. עתה, באמצעות הברית עם החמאס, עבאס שוב מחשק את עצמו.

זוהי מהות הלבלוב ביחסיו עם אלה שהשליכו עשרות מאנשיו מרבי קומות בעזה. בעוד שנה יתקיימו בחירות ברשות. מי יעז, לאחר התגובה המתלהמת של הרחוב הפלסטיני ל"כמעט הסכם" שבין אולמרט לעבאס, לחדש שיחות עם ישראל? החמאס, שכבר ניצח בבחירות דמוקרטיות, עלול לשוב על הישגיו, והפעם לשלוט, כפי שמשתוקקים ישראלים המצדדים בהסכם הפיוס, גם ביהודה ובשומרון. בחירות חופשיות הן הרי מתמצית החירות.

אובמה יכול אולי לקדם מדינה פלסטינית; אין הוא יכול להבטיח שישררו בה חירויות אדם. קולות הנהי והמספד מעזה וממסגד אל אקצה לאחר חיסול בן לאדן מבהירים היטב לאיזה סוג של חירות שואפים, ומסוגלים, הפלסטינים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו