בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תמר קרפ-רוזנפלד | במלים פשוטות - רצח

תגובות

רצח בן דודי, אריק קרפ, הכה בנו בשבת בצהריים. בת דודתי הודיעה לאמי, ואמי לנו. מאותו רגע נצמדנו מבועתים לשידורי הטלוויזיה, עד למחרת, יום ההלוויה הכואבת, ואחר כך - השבעה, שממנה יצאנו בוכים כי שרה אשתו, חבושה בגבס, לא יכלה להרים את ראשה. היא היתה שבורה לגמרי.

מפיה למדנו את הסיפור כולו: באותו ערב של אוגוסט 2009 היה חם מאוד. אריק, שרה ואחת מבנותיהם, אוטיליה, החליטו לצאת לטיילת של תל אביב, לתפוס בריזה קלה מן הים. פתאום ניגש אליהם בחור, קרא לאריק הצדה ושאל אותו משהו. אריק השיב בשלילה וחזר לשבת. הבחור הזעיק בטלפון הנייד את חבריו, שמיהרו לבוא והתחילו להכות את השלושה.

האם ובתה ברחו, ותוך כדי מנוסתן התקשרו להזעיק עזרה. באותה שעה אריק כבר נאבק על חייו. הצעירים הכו אותו באלימות בלתי נתפשת. הוא ניסה לנוס על נפשו, אך הצעירים לא איפשרו לו זאת. הם הכריעו אותו. כשהוא כבר מת, נצפה אריק נישא על גלי הים סמוך לחוף.

אריק קרפ היה בן דוד בוגר, גדול ממני בכעשר שנים. לעיתים קרובות היה בא לביתנו ושותה קפה עם אבא במרפסת. אני הייתי בשבילו בת הדודה הקטנה והחמודה. הוא אהב אותנו, אותי ואת אחי. לימים התמעטו פגישותינו, אבל המשכנו להתראות באירועים משפחתיים.

בספר "בעל זבוב" של ויליאם גולדינג מתואר סיימון כשהוא יורד מן ההר ובפיו בשורה. הוא תעה לתוך מעגל הנערים הנתונים באקסטזה, נלכד בידיהם והם מדקרים אותו ברומחיהם העשויים עץ, בציפורניהם ובשיניהם. הוא מת. סיימון נאסף גם הוא לחיק האוקיינוס. בשיחה עם עוזרו ובעל בריתו, חזרזיר, אומר ראלף: "חזרזיר, זה היה רצח", וחזרזיר, שנכח באירוע ומשמש בספר כשופר של התבונה והקידמה, עונה לו: "זו היתה תאונה".

גולדינג ידע את נפש האדם. הוא היטיב להבין, כי מהשם שאדם נותן לאירוע נגזרות המשמעות שהוא מבקש לייחס לו ודרגת האחריות שמקבל עליו לנוכח תוצאותיו.

מה בין "בעל זבוב" לרצח בן דודי? במשפט של רוצחיו נעשתה טעות איומה. לא קראו לפשע בשמו. כשם ששם לא התרחשה תאונה, כאן לא היתה זו הריגה. זה היה רצח, פשוטו כמשמעו.

לאבי המנוח היה תמיד באמתחתו סיפור קטן, שחיכה להזדמנות הנכונה. כשהיינו מספרים לו בסערת רוחנו על מקרה שאירע לנו, היה משיב בסיפור. נדמה לי שאני יודעת מה היה מספר לנוכח משפט הרצח של אריק: "יהודי אחד, אצלנו בעיר, היה עשיר מופלג. היו לו כרמים כמו מפה עד פרדס כץ. והיה לו יקב גדול עם 150-200 פועלים. את היין היה מוהל במים ובעוד כמה דברים, ומוכר לגויים. כך שנים על גבי שנים. הוא ובניו, שעזרו על ידו, חיו ברווחה גדולה, פרנסה לא היתה חסרה. משקרבה שעתו למות, קרא לבניו כדי לומר להם משהו חשוב. "דעו לכם בני", אמר, "גם מענבים אפשר לעשות יין!"

הפלפול המשפטי בהכרעת הדין של הרוצחים הוא הוא היין המהול. מעבר לכאב מאובדנו של אריק בדרך נוראה כל כך, הכתה בנו השפה המשפטית, והתהום שפערה בין המציאות שציירה לבין האמת הפשוטה והצדק הטבעי. שופטי ישראל, מהרו ותקנו את המעוות, פן ילמדו עוד רוצחים ערלי לב, שיכורים ואלימים, להפוך את אדי האלכוהול ואת גחמת הרגע המטורפת והמתועבת למגן להם בבתי המשפט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו