בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מירון ח. איזקסון | החמצת הזמן

תגובות

בימים שבין פסח לשבועות האדם סופר את הזמן. לא רק את הזמן האישי אשר בשעונו וביומנו, כי אם גם את החישוב הלאומי הכולל. את הזמן אנחנו נוהגים למדוד ולמנות באינטנסיביות בשעת מצוקה, או להיפך, בציפייה גדולה לקראת אירוע מרגש. ספירת העומר קושרת את מניין הימים למהלך שבין סוגי חירות שונים, ששיאם מעמד הר סיני בחג השבועות.

במקביל לניסיון לקדש את הזמן ולהפיק ממנו ערך רוחני יש כיוונים המעדיפים למצוא את הדרכים "להרוג את הזמן", או אחרים המשתמשים בזמן כתירוץ לאי עשייה, בבחינת "אין לי זמן עכשיו לבעיות שלכם ותחזרו פעם אחרת". לא יישכחו גם אלה המעריצים רק את זמנם הפרטי ומקצים לזולת ולבעיותיו כמה שפחות.

אולם מעבר לכל אלה, חישוב הזמן העברי מפסח עד שבועות מייצג את הסכנה שבהחמצת הזמן. כאשר משהו מוחמץ, אנו מאבדים פוטנציאל חיובי, וגרוע מכך, ככל שההחמצה מתארכת, כך תיקונה מסובך ואפילו מסוכן יותר.

נדמה לי, שיש בקרבנו החמצה יסודית, הנוגעת לשינוי ההיסטורי והפלאי של חזרת היהודים לארצם. יש תחומים מהותיים, שאנו חושבים עליהם במנותק מהשינוי הדרמטי הזה. ההתנהלות רוב הפוליטיקאים שלנו לא הפנימה עדיין את האחריות הנובעת מקיומה של מדינה ריבונית; אחריות הגוזרת עלינו להיות מסוגלים לנסות להכריע. לצערי, בזירות ציבוריות שונות האופציה שלא להחליט, או לדחות החלטה עד להחמצתה, מושכת ומקובלת. יש גורמי ממשל בתחומים רבים, הרואים כאפשרות לגיטימית את הדחייה, ואף גרוע מכך: את הדיון המחודש שוב ושוב במה שכבר הוחלט.

בתחושה שאין להחמיץ את השעה יש ממד קיומי. לפעמים הדבר נוגע לזכויות ולצרכים של האזרח. החמצת הזמן הנכון בעבורו עלולה לגרום לו לנזקים בלתי הפיכים. ולפעמים הדבר נוגע לציבור כולו. התחושה, ששלב משמעותי חדש בחיי היהודים עומד על הפרק, מחייבת הכרעות שזמנן אינו בלתי מוגבל.

לפיכך מערכת החינוך אינה יכולה לדחות עוד את ההכרעה כיצד מלמדים יהדות ודמוקרטיה את כלל תלמידי ישראל. כמו כן אי אפשר להימנע מהכרעות רוחניות והלכתיות, הנוגעות לקיומה של מדינת יהודים בזמן הזה. סדרי עדיפויות תקציביים הנוגעים למדינה ריבונית שונים עקרונית מניהול קהילות בגלות; לפיכך העדפה של מגזרים חיוניים מסוימים (כמו רופאים ואחיות) צריכה להיקבע בגלוי, ובלא השפעה על קבוצות עובדים אחרות.

חזרת היהודים לארצם מחייבת הכרעות דחופות בנוגע לגבולות המדינה, למקומות שבהם עלינו לעמוד על נפשנו ולמצבים שבהם אנו נכשלים בהתנהגותנו וברגישותנו כלפי אחרים. נקודת המוצא היא, שהזמן והפעולה אינם נפגשים במקריות, אלא יש שעה היסטורית לעם, הנמדדת בזמן חיוני. כשדברים רבים מדי קורים על ידי כך שאינם קורים, השעה הלאומית מוחמצת. בין החמץ והמצה של פסח לבין ספירת העומר, הזמן אמור להעביר לנו גם את ההבטחה שבו וגם את הטעם הרע של החמצתו.

הכותב הוא משורר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו