בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדעון ביגר | מדינת הים ומדינת ההר

תגובות

הנה זה בא. בעולם דוחפים להכיר בעצמאות הפלסטינית, ובמקביל הרשות הפלסטינית חותמת על הסכם עם החמאס בעזה לאיחוד ופעולה מדינית משותפת. אולם לבד מהדיון המדיני, נשאלת השאלה הגיאוגרפית: האם מדינה חצויה לשניים, כשבתווך מדינה אחרת, יכולה להתקיים לאורך זמן?

כפי שהמצב נראה כרגע, אני עומדים לפני סימון מדינה חדשה על מפת העולם, שייחודה הוא, בין השאר, שהיא מורכבת משני חלקים ללא קשר טריטוריאלי יבשתי או ימי. מעבר לכל המחלוקות הפוליטיות, האם זה טוב או רע לישראל, עולה השאלה האם זה יכול להתקיים?

סקירה קצרה של מקרים דומים בעבר איננה נותנת מקום לאופטימיות בעניין. במאה הקודמת התקיימו כמה מדינות שחלקיהם השונים לא היו קשורים טריטוריאלית זה בזה. לאחר מלחמת העולם הראשונה נוצרה מדינה גרמנית שחלק אחד שלה - פרוסיה המזרחית והעיר דנציג (גדנסק) - היה מנותק משאר חלקיה במסדרון של טריטוריה פולנית, שחיבר את עיר הבירה ורשה לים. לאחר מלחמת העולם השנייה נוצרה גרמניה המערבית, שחלק ממנה, מערב ברלין, היה מנותק טריטוריאלית משאר חלקיה. כאשר התפרקה הודו הבריטית, הוקמה מדינת פקיסטאן על בסיס האוכלוסייה המוסלמית שבתת-היבשת. המדינה הפקיסטאנית של 1947 היתה מורכבת משני חלקים, המערבי והמזרחי, שביניהם השתרעה הודו. גם למדינת ישראל בשנים 1948-1967 היתה מובלעת טריטוריאלית, הר הצופים, בלי קשר טריטוריאלי רצוף לשאר המדינה.

בכל המקרים שהוזכרו לעיל הופעלו מערכות לחיבור בין החלקים - מעברים בטוחים (ברלין), כבישים או מסילות רכבת ייחודיים, קווי תעופה, שיירות (הר הצופים) ועוד. מערכות אלה התקיימו זמן קצר, וסופן שהתבטלו מאליהן, אם כתוצאה מסיבוב נוסף של מלחמה (מובלעת דנציג והר הצופים), איחוד בין שני החלקים (ברלין) או התנתקות אחד החלקים ועצמאותו (פקיסטאן המזרחית שנהפכה לבנגלדש).

היום יש רק מקרה אחד בולט של מדינה בעלת טריטוריה חצויה: ארה"ב, שקנדה חוצצת בין אלסקה לשאר חלקיה. אך שם יש מעבר ימי חופשי בטוח, ומצב היחסים בין ארה"ב לקנדה לא מצריך הסדרים מיוחדים למעבר. מקרים נוספים נוצרו עם פירוקה של ברית המועצות. באזור הקווקז ישנו אזור נחצ'יוואן, השייך לאזרבייג'אן אך מנותק ממנה על ידי טריטוריה של ארמניה, ללא קשר ישיר או עקיף בין שני החלקים. במקביל, גם בתוככי אזרבייג'אן יש אזור ארעי, בלתי ממוסד, של חבל נגורנו-קראבאך, המיושב בעיקר בארמנים, אך ללא קשר טריטוריאלי לארמניה. מקרה שלישי הוא זה של אזור קלינינגראד, טריטוריה רוסית לחופי הים הבלטי, המנותקת משאר רוסיה. טריטוריות ייחודיות אלה מתקיימות ב-20 השנים האחרונות, ואף שנוצרו בהן הסדרי מעבר כאלה ואחרים, קשה עדיין לראות כיצד ואם יחזיקו מעמד.

באשר לגדה המערבית ורצועת עזה, רבות דובר על מעבר בטוח, גשרים, מנהרות, קווי תעופה, פיקוח על הנוסעים והמכוניות וכיוצא בזה, ורבים עוסקים בעניין. עם זאת, הניסיון ההיסטורי מלמד כי מערכות כאלה, גם אם התקיימו כמה שנים, סופן שלא החזיקו מעמד. אפשר לטעון כמובן שאין להקיש ממקרים שאירעו בעבר לגבי העתיד. אך נראה כי בסופו של דבר, גם בשל ההבדל הבולט בין עזה לרמאללה - ולמרות העובדה ששני שטחים אלה הם תוצר של כיבוש צבאי ב-48' (מצרי ברצועת עזה וירדני-עיראקי בגדה המערבית) בלי כל בסיס קודם של ייחוד - בסופו של דבר תוקמנה שתי מדינות ערביות בשטחה של ארץ ישראל: מדינת עזה, הימית והמישורית, הקשורה יותר למצרים ולים התיכון, ומדינת ההר, הקשורה לממלכת ירדן ולמזרח.

פרופ' ביגר מלמד בחוג לגיאוגרפיה באוני' תל אביב



שיירה להר הצופים, 1948. מובלעת טריטוריאלית שהחזיקה מעמד פחות מ-20 שנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו