בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי שריד | יקום שמעון פרס האמיתי

תגובות

ימי זיכרון מועדים לפורענות של נאומנות, לדברי גבוהה נמוכים; ולא נותר אלא לקבוע למי שמורה המליצה היותר מפוארת. אין זו הפעם הראשונה ששמעון פרס גובר על מתחריו, ומוכתר כנואם-לבית-ישראל.

כה אמר בטקס הממלכתי ביד ושם: "כל אזרחי ישראל יודעים שישראל היתה, הווה ומחויבת להיות הארץ האנטי-גזענית ביותר בעולם". פרס הפך למגדיר הלאומי והבינלאומי של יתרוננו האיכותי: אין כמונו לסובלנות, אין כצה"ל למוסריות, והראש היהודי לבדו מתחרה בלב היהודי.

מעניין לדעת במה תומך הנשיא פרס את יומרותיו; מהו בסיס הנתונים שעליו הוא מסתמך: "מעולם לא זנחנו את המצווה לכבד כל אדם", הוסיף. "גם בעולם חשוך שאפנו ונשאף להיות אור לגויים". הקול קול בן-גוריון, אך כעת הוא נשמע יותר כקולו של מרידור (יעקב), שביקש ליצור חשמל מאין, ולהאיר את רמת גן. ואילו פרס מבקש להאיר את כל העולם כולו.

בן-גוריון נזהר מאוד מללבות את אש התמיד, לבל תאכל את האודים המוצלים: האם נמשול בזיכרון או שהוא ימשול בנו; האם נלבש שק ונשב על האפר, או שנקום מעפר ונתרומם; האם נסתכל אחורה באיבה עולמית ובזעם, או שנשקיף על העולם קדימה בתחושה של הזדהות, שותפות ואחריות לכל נרדף ונדכא באשר הוא. עד שבא מנחם בגין, פתח את הבקבוק ושפך שמן. על מה נאמו כאן לפני אחמדינג'אד, ועל מי ינאמו אחריו. פרס נדמה היום יותר ליורשו של בגין, ופחות לתלמידו של בן-גוריון.

אשרינו, שמתהלך בתוכנו איש חזון, שכבר היה לחזון איש, שמציאות החיים אינה מבלבלת אותו בעובדותיה, ולא תצליח לקצץ את כנפיו. שחקו, שחקו על חלומותי, זו אני החולם הפרופסיונלי שח. בין כל כך הרבה אנשים אפורים כשק של צרות, טוב שנתברכנו באיש אחד מורם, שמתנבא עלינו לטובה בלבד: "אני אופטימי בקשר לגלעד", אמר להוריו באחרונה. עכשיו כבר ברור: דברים שרואים ממשכן הנשיא הם דברים לגמרי אחרים, כזוהר הרקיע מזהירים. מי ייתן כל עם-אדוני נשיאים.

זה לא המצב, בינתיים. במדינה-שאין-מושלה חיים עדיין ריבואות זוגות צעירים בלי ארבעה קירות משלהם; עדיין חיים כשני מיליון עניים - כמיליון ילדים - המסרבים להתמעט; לעומתם, מתרבים ומשמינים המיליונרים והמיליארדרים - מקורבים למלכות - והפערים רק מעמיקים. ישראל צועדת בראש מצעד החיים הטובים, הרעים, כפי שמוכיחים ממצאי ה-OECD, שאף מצביעים על אפליה לרעה של אזרחים ערבים ושאר מיעוטים מקופחים, ומזהירים מפניה.

וחובה להזכיר את הנתונים על תלמידינו, שמתפלשים בתחתית סולם ההישגים; ואת מיקומנו בדירוג השחיתות העולמי, במקום לא טוב באמצע. האור הישראלי הוא כעת אור הגנוז - גויים אנטישמים יתקשו לגלותו.

ואיך אפשר לדבר ביום השואה דווקא על "אור לגויים", כשלאלפי ניצולים אין שיניים ללעוס מיני מתיקה כאלה. לו נמלטו למדינות אחרות ולא למדינת היהודים, היתה מנת חלקם כוללת מנה חמה ולא רק קינוחי מרציפן ממטבחו של הנשיא. לפעמים נדמה, ששישים ושש שנה לא נתקלו בקריטריונים כה אכזריים לשם זיהוי וזכאות.

יפשוט פרס את מחלצותיו-מליצותיו ונדע: האם הוא מנותק מהמציאות, או שהוא מתקן עולם בהבל פה - די לומר כדי לשנות, והכל נהיה בדברו. למציאות מדומה ומרומה אין סיכוי להשתפר, כי אין סיבה להשתדל יותר; אם כל כך טוב - ממש גן עדן - אז למה לסור מרע; אם אור תעתועים כמוהו כאור יקרות, כי אז אפשר להמשיך וללכת בחושך.

יקום פרס האמיתי ויזדהה: האם הוא טריבון העם וחתן השלום, או בן זוג וסוג של נתניהו, בן דמותו. והנה, כל משתתפי התעתועון קמים - כולם פרס אוריגינל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו