בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אליה ליבוביץ | עצמאות לאחר השואה

תגובות

הלקח הראשוני המובהק ביותר שצריכים ללמוד מן השואה יהודים, קורבנותיה העיקריים והראשיים, הוא ההכרה שאין קיום לעם היהודי, מכל מקום לא כאומה עצמאית היושבת על אדמתה, בלא צה"ל. לקח זה נשאר תקף כשהיה עד עצם היום הזה, ויום העצמאות של מדינת ישראל מסמל אותו יותר מכל. אולם לשואה ולשורשיה יש גם משמעות אוניוורסלית, כלל אנושית, הנוגעת ליסודות המשטר הדמוקרטי בעולם, שאף אותה יש ללמוד ולהבין לעומקה. כדאי שעם כל שאר העולם יפיקו גם בני העם היהודי את הלקח הכללי הזה, ומן הראוי הוא שיהודים יהיו הראשונים להתחיל ביישומו במדינתם העצמאית והדמוקרטית.

יסודות הדמוקרטיה המודרנית הונחו במאה ה-18. מאז ועד היום לא נס ליחם של האידיאלים שהמשטר הדמוקרטי אמור לממש, דהיינו חירות, שוויון ואחווה. אולם המציאות האנושית החברתית בעידן שבו הונחו יסודות אלה עברה במאה ה-20 מהפכה, שעליה לא חלמו אבות הדמוקרטיה. בגין המהפכה הזאת, המנגנון הפוליטי של הדמוקרטיה, שלא השתנה באופן עקרוני ב-200 השנים האחרונות, אינו מבטיח עוד את האידיאל המשולש הזה.

בלא התאמה של המנגנון למציאות האנושית החברתית של המאה ה-21, קיימת סכנה אמיתית לא רק להמשך התפתחות זכויות האדם בחברה, אלא אפילו לעצם שרידות המין האנושי. השואה היא ההוכחה לממשיות הסכנה הזאת, העם היהודי היה הקורבן למימושה. שנת 1933 יכולה לשמש כתמרור על ציר הזמן המסמל את המהפכה הגדולה הזאת. הזירה העיקרית להתרחשותה היא מוח האדם, ומושאיה הם הידע וההכרה האנושיים.

במשך אלפי שנים השלטון בכל חברה, קרי הרשות המבצעת, רודה בעם בכוח הזרוע. עקרון הפרדת הרשויות שנוסח על ידי מונטסקיה במאה ה-18, זה שממומש במנגנונים שונים ב-200 השנים האחרונות בארצות הדמוקרטיות בעולם, נועד לקיים מצד אחד פיקוח על זהות המפעילים את הכוח הפיסי של המדינה, באמצעות הרשות המחוקקת, ומצד אחר להבטיח במידת האפשר, באמצעות הרשות השופטת, שהפעלת הכוח לא תפגע בזכויות יסוד של בני החברה.

ההנחה הבסיסית היא, שכל בני האדם הם יצורים בעלי רצון משלהם, ועומדת להם זכות טבעית לחפוץ באושר לעצמם, מתוך חופש מוחלט. המנגנון הדמוקרטי אמור להבטיח, שהשלטון יתקיים על פי ממוצע כלשהו של הרצונות החופשיים של כל בני החברה.

במאה ה-20 נוסף לשליט בכל מדינה כוח אדיר, שלא היה בידיו בכל אלפי השנים הקודמות של ההיסטוריה. "השליט" לעניין זה איננו דווקא האיש או קבוצת האנשים שבידיהם הכוח הפורמלי להפעיל את הצבא והמשטרה. בארצות דמוקרטיות מושג "השליט" חל על חוג רחב קצת יותר, והוא כולל את השכבה הצרה מאוד בכל חברה, המחזיקה בידיה את הכוח הכלכלי ואת השליטה בערוצי התקשורת העיקריים במדינה. טכנולוגיות התעמולה המודרניות וערוצי התקשורת ההמוניים שפותחו וממשיכים להתפתח במאה השנים האחרונות העניקו לשליט את הכוח להיכנס למוחם של בני החברה ולקבוע מה יהיה רצונם.

העלייה לשלטון של אותו האיש בשנת 1933 נעשתה בדרכים דמוקרטיות ועל פי רצון העם. האיש הזה השמיד שליש מהעם היהודי. אך הוא הביא שכול וחורבן שגרמניה לא ידעה מעולם גם על מיליונים רבים בני עמו שלו. זוהי עדות היסטורית מזעזעת לכישלון קולוסאלי של המנגנון הדמוקרטי המסורתי.

ראש וראשון הגורמים לכישלון הזה היה השימוש שנעשה בידי המפלגה הנאצית ומנהיגיה באמצעי רב העוצמה של תעמולה. בפרק זמן של לא יותר מ-15 שנים הצליח אותו אדם, בכוח תעמולה בלתי מבוקרת, לא רק ליצור אצל הגרמנים את הרצון לראות אותו כמנהיגם, אלא אף להפוך את 66 מיליוני בני אותה חברה לאומה של מרצחים.

כמו כל תופעה אנושית חברתית, גם עליית הרייך השלישי היא תופעה מורכבת, ויש לה שורשים, סיבות והסברים רבים. אולם יש לקח אנושי כללי של השואה, שמדינת ישראל העצמאית, כמו כל מדינה דמוקרטית בעולם, אינה יכולה להתעלם ממנו. חברה החפצה להעניק לבניה זכויות אדם בסיסיות, ובראשן את חופש הרצון, מוכרחה לבנות מנגנון שיפקח לא רק על הכוח של השליט לקבוע מה יעשו נתיניו, אלא יפקח גם על כוחו, שהיום הוא בלתי מוגבל כמעט, לקבוע מה יחשבו נתיניו ומה ירצו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו