בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פניה עוז-זלצברגר | איה פלוטו? בארמגדון

למן גן החובה ועד הלימודים הגבוהים, נדמה שבמקומותינו החיבור בין ידע להנאה הוא סוד כמוס

תגובות

הילד מצא משהו. עיניו זורחות. הוא גילה שיש בשמים כוכב לכת בשם פלוטו. אבל פלוטו, זוכר הילד, הוא גם שמו של כלבלב מקיבוץ מגידו, גיבור ספר ילדים אהוב. הילד עדיין לא יודע שפלוטו הוא שאול-תחתיות במיתוסים של יוון העתיקה. אבל הילד נזכר, הילד מקשר, ואולי גם ממציא. הנאה שפוכה על פניו.

הסטודנטית גילתה משהו. עיניה בורקות. היא גילתה שארמגדון, קרב האיתנים של סוף העולם על פי המסורת הנוצרית, אינו אלא הר מגידו שלנו. ישוע והשטן יילחמו עד קץ בשדות שבהם פלוטו של לאה גולדברג התרוצץ. ומי יסביר לאותם אוונגליסטים, אוהבי ישראל עד כלות הזמנים (או עד התנצרות היהודים), שילדי ישראל מקשרים את ארמגדון הרם והנשגב דווקא עם "קרע את החבל, נבח הב הב"?

החוקר חשב על משהו. גם בעיניו מופיע זיק. עלה בדעתו שמחבר ספר קהלת - על פי המסורת מדובר בשלמה, שהוא במקרה המלך שביצר את העיר מגידו - ניסח תיאור סופני שדומה למדי לתפישת קץ היקום על פי האסטרופיסיקה המודרנית. הנה דעיכת הגופים השמימיים, "עד אשר לא תחשך השמש, והאור, והירח, והכוכבים". והנה הכאוס, "המושך המוזר" של הפיסיקאים, אפקט הפרפר, "ואם ייפול עץ בדרום ואם בצפון - אינך יודע מה דרך הרוח". החוקר חושב, מקשר, אולי גם ממציא. נכון, רש"י מפרש את הפסוקים אחרת, אבל גם לנו מותר. נוצרה אסוציאציה, נסגרו מעגלים, נגרמה נחת רוח.

זהו עקרון העונג של ההשכלה. היא ממלאה את התודעה במעגלי-קישורים. חלקם, כמו אלה שהצעתי כאן בין פלוטו למגידו ובין כוכבים לאחרית הימים, הם רק משחק אינטלקטואלי קטן. אבל אותו זיק חשמלי שניצת במוח כשעניין חדש פוגש עניין מוכר, הוא הבסיס לכל תגלית ולכל המצאה ולכל חידוש.

הנאת-הקישור, אחד הבונוסים של הלמידה, שונה משעשועים ראויים אחרים, למשל צפייה במשחק כדורסל, אבל יכולה להעשיר אותם. ערב גמר היורוליג באתונה, טוב היה אילו מערכת החינוך בישראל היתה מכשירה אותנו לדעת, שהצירוף "מכבי אלקטרה תל אביב" הוא אירוני למדי. אבל בשביל זה צריך לדעת קצת מיתולוגיה, היסטוריה, או תיאטרון, ולרכוש את ההרגל המתוק של חיפוש צירופים וקשרים והתענגות עליהם.

למן גן החובה ועד הלימודים הגבוהים, נדמה שבמקומותינו החיבור הזה בין ידע להנאה הוא סוד כמוס. אולי המורה לא יודע אותו, ואם יודע, לא מגלה לתלמידיו. לאחרונה קראתי כמה וכמה שאלונים של בחינות בגרות, אותן נסיכות מיתולוגיות נקמניות המושלות בבתי הספר התיכוניים שלנו, שכמעט כל ספרי הלימוד משועבדים להן וכמעט כל שעות הלימוד כבולות אליהן. אין שם שעשוע, אין זיק בעיניים, אין תענוג-קישור, ואין שום רמז לכך שהשכלה היא (בין השאר) כיף גדול.

אומרים שלימוד גמרא מחולל עונג מן הסוג הנדון כאן. ייתכן. בוודאי יש לנו מה ללמוד מן הכוללים והישיבות בכל הנוגע להבנת הנקרא, יתרונות השינון וטכניקות משוכללות של קישור בין טקסטים. נחמד יהיה אם החינוך החילוני יאמץ כמה מן הטקטיקות הבדוקות הללו, ואילו החינוך החרדי, מצדו, ישלב פה ושם את לאה גולדברג, תורת הכאוס ואייסכילוס. אם זה יקרה עוד לפני אחרית הימים, יהיה כאן טוב מאוד.

אבל בינתיים נסתפק בכך שיקום מדי פעם מורה רב השראה, ויגלה לתלמידים או לסטודנטים שידיעת קמצוץ של מיתולוגיה יוונית, בהצלבה עם שמץ מתולדות בית שני, יכולה לשדרג במקצת אפילו את חוויית הצפייה ביורוליג.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו