בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עקיבא אלדר | ההישג האחרון של מלחמת השחרור

תגובות

יום העצמאות ה-63 הוא, ככל הנראה, יום העצמאות האחרון של ישראל חסרת הגבולות. בעוד ארבעה חודשים צפויה העצרת הכללית של האו"ם להכריז על גבולה המזרחי של מדינת ישראל ולהכיר בירושלים כבירתה. לא, אין זו טעות דפוס. הצד השני של מטבע ההכרה הבינלאומית במדינה פלסטינית בגבולות 4 ביוני 67', הוא הכרה בינלאומית בקווי שביתת הנשק משנת 1949 (הסכמי רודוס). הכרה במזרח ירושלים כבירת פלסטין היא, במשתמע, הכרה במערב ירושלים כבירת ישראל.

אם המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים, כדבריו של קרל פון קלאוזביץ, זה יהיה התרגום המוצלח ביותר של הישגי מלחמת השחרור לניצחון בזירה המדינית. אם כיבושי יוני 1967 נועדו להשיג הכרה ערבית בקווי 4 ביוני, ולא להשתלט על אדמות הגדה והרצועה לצורך הקמת התנחלויות, או "לשחרר" את ירושלים, ההצבעה הצפויה באו"ם בספטמבר היא המימוש המדיני האולטימטיבי של הניצחון הצבאי במלחמת ששת הימים.

בהכרזת העצמאות, בה' באייר תש"ח, נאמר: "אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו". בה' באייר תשע"א, יותר מאה מדינות, כולל כל מדינות ערב ורוב המדינות המוסלמיות, תומכות בידם המושטת של השכנים הפלסטינים לשלום ולשכנות טובה בגבולות 67'. הליגה הערבית וארגון מדינות האיסלאם מציעות, בתמורה, יחסי שכנות נורמליים עם ישראל.

הכרה של האו"ם במדינה פלסטינית בגבולות 4 ביוני 67' תעניק גושפנקה בינלאומית מהמעלה הראשונה להחלטתו של אש"ף משנת 1988 לגנוז את התביעה (גם אם לא את החלום) לשוב לחיפה, לעכו וליפו. הפעם, היזמה באה מצדם של הפלסטינים וזוכה לתמיכה נלהבת של מדינות ערב. הנשיא שמעון פרס אמר לא מזמן, בשיחה פרטית, שבן גוריון היה יוצא במחול למשמע הבשורה שהאו"ם עומד להפוך את הקו הירוק לגבול בינלאומי, לבטל את ההחלטה על בינאום ירושלים ולסלול את הדרך להכרה בעיר מושבם של הכנסת, משכן הנשיא ומשרד ראש הממשלה, כבירת ישראל.

למרבה הצער מדינת ישראל אינה מונהגת בידי אשף מעשה כבי-ג'י, אלא מובלת בידי ביבי, אשף המלים. במקום להציג את ההכרה בקו הירוק כצעד ענק להשלמת החזון הציוני, ראש הממשלה מתעקש להפוך את ההכרה במדינה פלסטינית ליום שחור לישראל. במקום להכריז על ניצחון, הוא נחוש בדעתו לגרור את ישראל להפסד. למרבה המזל, הפלסטינים מונהגים בידי הנשיא מחמוד עבאס, מדינאי מפוכח ואמיץ, שעומד איתן אל מול קנאי דת, לאומנים וחסרי דעת. לא רק שהוא מגייס תמיכה מחוף אל חוף בהישג הגדול של מלחמת השחרור, הוא מציע לישראל ליהנות גם מחלק לא מבוטל של פירות מלחמת ששת הימים.

במסמך פנימי שחובר במוקטעה, לקראת הגשת ההצעה לאו"ם, נאמר שאין לראות בהכרה של הארגון במדינה פלסטינית, ובקביעת קו הגבול, תחליף למשא ומתן לשלום עם ישראל, אלא תמריץ לחידושו. הכרה בינלאומית בפלסטין הריבונית, נכתב במסמך, תאפשר למדינה החדשה לנהל עם המדינה השכנה דיאלוג, כשווה עם שווה, על כל סוגיות הליבה. הנושא הראשון שמוזכר שם הוא חילופי שטחים, ואחריו משטר הגבולות, מים וביטחון, ולבסוף - פתרון בעיית הפליטים.

חללי מערכות ישראל, שהיום אנו מתייחדים עם זכרם, לא נפלו במלחמות על הרחבת גבולה של מדינת ישראל. הם נשלחו לקרב על קיומה של ישראל בגבולות מוכרים ובטוחים. במותם ציוו לנו את השלום, לא את סיפוחם של אחרים ולא את נישולו של הזולת מאדמותיו. לא נותר אלא לקוות שביום העצמאות הבא נזכה להיות מדינה ככל המדינות - מדינה עם גבולות, משוחררת מעול הכיבוש וחיה בשלום עם שכניה. הלוואי שביום העצמאות הבא, שגריר פלסטין בירושלים יהיה אורח הכבוד בקבלת הפנים במשכן נשיאי ישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו