בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוחמד אמארה | דו-לשוניות חד-סטרית

תגובות

ישראל היא מדינת לאום אתנית, ויש זיקה ברורה ועמוקה בינה לבין אחת מקהילותיה הלאומיות-האתניות. ישראל היא דוגמה נדירה למדינה, שלמרות היותה מדינת לאום אתנית היא מעניקה ללשונה של קהילת מיעוט, הלשון הערבית, מעמד משפטי, שהוא, לכאורה, מעמד של שוויון ואף שותפות. שתי השפות, עברית וערבית, מוכתרות יחדיו כ"שפות הרשמיות" של המדינה.

אולם המעמד המשפטי לא השפיע כמעט על המעמד החברתי-הפוליטי של הערבית. כלומר, עברית היא השפה הדומיננטית במרחב הציבורי, והערבית נפקדת או שולית.

מקור הפער הזה טמון בפערי עוצמה משמעותיים הקיימים בין שתי הקבוצות הלאומיות, ובהכרעה של הרוב היהודי להפוך את העברית לשפה הדומיננטית במרחב הציבורי.

עברית היא בפועל השפה הבלעדית של הזירה הכלל-חברתית: זו שפת הביורוקרטיה השלטונית (למעט הרשויות המקומיות הערביות), שפת ההשכלה הגבוהה, שפת רוב התקשורת האלקטרונית הציבורית בישראל ושפת רוב שוק התעסוקה.

המשמעות העיקרית של מעמד השפה הערבית נמצאת בחיים הפנימיים של המיעוט בלבד. לכן המיעוט הלאומי נאלץ לאמץ דו-לשוניות ערבית-עברית. במקביל, המצב החברתי-הפוליטי שנוצר שלל כמעט כל תמריץ לקהילת הרוב לאמץ דו-לשוניות. לכן התגבשה דו-לשוניות חד-סטרית של המיעוט.

קיבוע הפער בין המעמד החברתי-הפוליטי למעמד המשפטי של הערבית נמשך עשורים רבים משום שהפרקטיקה השלטונית החד-לשונית לא אותגרה דיה, לא על ידי המיעוט הערבי ולא על ידי גורמים אחרים בחברה. אף על פי שפרקטיקה זו, בחלקה לפחות, נוגדת בבירור את המעמד המשפטי של השפה הערבית. הגורמים להעדר האתגר המשפטי הם ההופעה המאוחרת של ארגונים משפטיים שהנהגתם ערבית וסדר יומם כולל שאיפה לשנות את החברה הישראלית, והחשש של המיעוט מעימות ישיר עם האופי היהודי-הציוני של המדינה.

לחשש זה יש הצדקה משום שחלק חשוב מהמעמד המשפטי הנוכחי של הערבית אינו משוריין חוקתית; ולכן המצב הנוכחי עלול להשתנות בקלות יחסית, אם ייתפש כמאיים על קבוצת הרוב.

מאז המחצית השנייה של שנות ה-90 חל שינוי מסוים במעמד של הערבית. יש אקטיוויזם שיפוטי, המובל על ידי ארגוני זכויות האדם, בניסיון לנצל את המעמד המשפטי של הערבית להשגת שינוי משמעותי במעמד החברתי-הפוליטי שלה. אין ספק, שאקטיוויזם זה קצר הצלחות לא מבוטלות בפסיקות בית המשפט העליון, במהלכי חקיקת משנה של משרדי ממשלה ובהנחיות של היועץ המשפטי לממשלה.

אשר למנוף המשפטי, גבולות כוח השינוי במישור המציאות הלשונית צרים ביותר בישראל. המעמד החברתי-הפוליטי של הערבית לא יוכל לעבור שינוי רדיקלי במסגרת המשפטית והפוליטית הנוכחית של ישראל. במיוחד לא בשעה שהמערכת השלטונית נהיתה יותר רדיקלית, ומאיימת על עצם המעמד המשפטי של הערבית.

לדחיקת הערבית לשוליים משמעויות רבות. זהו ויתור על נכס לשוני של מיעוט לאומי וילידי, שהוא כחמישית מכלל האוכלוסייה, ושל שפת המורשת של יהודי המזרח. זהו גם ויתור על ערבית כשפה אזורית וגם אי הכרה בערבית כאחת השפות העתיקות והבולטות, הנמנות כשפות רשמיות בארגונים בינלאומיים כמו האו"ם.

תפישת הערבית כבעיה ואיום על ההגמוניה היהודית במדינה, בלא שימוש נרחב בשפה במרחב הציבורי, ואי היווצרות של דו-לשוניות דו-סטרית מסכלות סיכוי לפסיפס לשוני שיתרום לבניית גשרים אמיתיים בין הקבוצות בישראל ומחוצה לה.

פרופ' אמארה הוא ראש החוג לאנגלית במכללה האקדמית בית ברל ויו"ר המועצה הפדגוגית הערבית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו