בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמיר אורן | משכמו ומטה

תגובות

המאבטחים נגד נתניהו. לא, אין מדובר בשומרי הראש של היחידה לאבטחת אישים, שאצלם - כמוזהרי שתיקה בחוק השב"כ - רק נלחש, לא מדובר, כיצד מתנהג בנימין נתניהו. הכוונה למאבטחיה של מדינת ישראל, לבכירי הזרועות הממלכתיות של הביטחון. הללו מאוחדים בדאגתם מפני נתניהו, מעשיו, מחדליו והמדרון שאליו הוא עלול לדרדר את ישראל.

ראשי זרועות הביטחון, ממלכתיים ומאופקים שכמותם, אינם מתנסחים במונחים אישיים, אף שלא קשה לפענח מי האחראי העליון למצב הבעייתי שהפיק מהם אזהרות חמורות. הם גם מקפידים לכבד את הפרדת הרשויות ונותנים לדרג המדיני את אשר לו. אבל מהצטברות דבריהם של הפורשים או העומדים לפרוש מהתפקידים הרגישים ביותר - רמטכ"ל, ראש מוסד, ראש שב"כ, ראש אמ"ן - תמונה מבהילה של אי-אמון בראש הממשלה הזה, בשונה מכל קודמיו. הם אינם סומכים עליו.

זה כבר קרה לו בפעם הקודמת. בתקופת כהונתו הראשונה של נתניהו בלמה לא אחת את הרפתקנותו, בשטחים ובמרחקים, חזית צוננת של רמטכ"ל (אמנון ליפקין-שחק), ראש שב"כ (עמי איילון) ומפכ"ל משטרה (אסף חפץ). בגלגולו הנוכחי קומם נגדו את הרמטכ"ל הקודם, גבי אשכנזי, ראש המוסד לשעבר מאיר דגן וראש השב"כ היוצא יובל דיסקין; ובחצי פה גם את מי שהיה ראש אמ"ן, עמוס ידלין. הנושאים מגוונים: איראן, הקיפאון בתהליך המדיני, הזנחת ערביי ישראל, חלקו הפעיל או הסביל - כשותפו של שר הביטחון אהוד ברק - במינוי יורשיהם.

אין עירעור על חוקיות תפקודו. השאלה אינה של סמכות, אלא של סמכותיות, המושגת מתוקף יראת הכבוד של הכפופים לבעל התפקיד ושבלעדיה הסמכות היא שררה ריקה. בהיבט זה נכשל נתניהו שוב, כמו בין 96' ל-99'. לא מאמינים לו. לא מאמינים בו, בתום לבו, בשיקול הדעת שלו.

בעדותו לפני ועדת טירקל, שתחגוג בעוד שלושה שבועות את יום ההולדת של המשט הטורקי שהעניק לחבריה פרנסה טובה, היתמם ברק בסוגיה הנושנה של ה"מה" לעומת ה"איך" - כביכול, קו ההפרדה בין הדרג המדיני המחליט לדרג הצבאי המבצע. זה הקו שמאחוריו מתבצרים הפוליטיקאים ברצותם שהקצינים יישארו בשטח האש, כלומר לעת כישלון. בפועל, בהתלבטויות החשאיות לנוכח הגרעין המוסלמי, מסוריה ועד איראן, חשוב גם מה רוצים לעשות ב"איך" שהצבא מצטווה להכין, ואיך מקבל קומץ שרים את ההחלטה על ה"מה".

מותר לחסוך מראש את השימוש במסך העשן של מזימת ההפיכה הצבאית-מודיעינית הגלומה בהסתייגותם של פורשי צמרת הביטחון - ומי מחבריהם שנותרו בשירות - מתפקוד נתניהו. הם הפנימו את כללי המשחק של הדמוקרטיה: האזרחים בוחרים בנציגיהם, הממנים או המדיחים את הקצינים. טוב שכך ולא להיפך, מה גם שהקצינים, מצליחים ככושלים, מחוזרים כמודחים, יכולים להצטרף לפוליטיקה ולעשות בתורם לדור הבא מה שהיה שנוא עליהם.

במשברים, דעת הקהל משפיעה בצבא ובזרועות כמו-צבאיות, שראשיהם קשובים לרחשי ארגוניהם, יותר מאשר במסגרות הנבחרות. דן חלוץ התפטר מתפקידו כרמטכ"ל כאשר חש שאבדה לו תמיכת הקצונה, בעוד שאהוד אולמרט ועמיר פרץ הפעילו גייסות פוליטיים במאבקם להישאר.

האלוף ישראל טל נהג לחלק מנהיגים לשלוש רמות: "משכמו ומעלה" (בן גוריון כראש ממשלה, רבין כרמטכ"ל), "ראשון בין שווים" ו"משכמו ומטה". למי שראו אותו מקרוב ברור לאיזה מאלה משתייך נתניהו, בשתי תקופות, עד כה חמש שנים.

ראשי ממשלה ושרי ביטחון מנסים לעתים להרשים ולהרדים את הציבור, בטענה שפעולתם נגזרת מהיתרון שמקנה להם חשיפתם לידיעות סודיות. זה נכון, אם בכלל - והרי המציאות הגלויה היא החשובה באמת - לאזרחים מן השורה, לא לעובדי המדינה הבכירים השותפים לאותם סודות. חלון הראווה יכול לרמות עוברי אורח, אבל החנות יודעת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו