בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | צפירה, עם הבאזר

גמר הפיינל פור, ערוץ 10, 16:30

תגובות

זה היה משחק מותח, מרוץ מטורף נגד השעון. לא של מכבי תל-אביב שהתחילה לחזור אל עצמה בדקות האחרונות, אלא של ערוץ 10 שהבטיח לגדום את השידור ב-19:30. והנה, כבר 19:32 ומכבי מצמצמת את הפער. מה עושים? איזה אבסורד מטומטם.

משוררי הישראליות אוהבים להתפייט על המעבר החד בין האבלות של יום הזיכרון לעליצות של יום העצמאות. ואכן, יום הזיכרון נזנח ונשכח עם עליית הזיקוק הראשון לאוויר ורק המשפחות השכולות נשארות אתו עמוק בבטן. לעומת זאת הכניסה של היום הזה הרבה יותר הדרגתית. תחילה מבשר עליו יום השואה ובשבוע שאחרי הוא מזדחל לאט לכיווננו עם כתבות שכול ועם שירי דכדוך בקדרות גוברת. בתוך האווירה ההולכת ומכבידה הזו, ב-16:30 כשהרדיו כבר עמוק בחווה אלברשטיין, נאלץ ניב רסקין לפעול נגד כל האינסטינקטים שלו. כשקבוצה ישראלית משתתפת בגמר הפיינל פור מדובר בפסטיבל לאומי, כך רשום בפרוטוקול הלא כתוב. השידור אמור להיות חגיגי, נלהב ואם הכל בסדר, תשלח ניידת שידור לתעד את האוהדים צוהלים בבריכה של כיכר רבין. מכבי תל-אביב, שתמיד התיימרה להיות מסונכרנת עם הרגשות הלאומיים (כלומר, כשזה נוח לה), העמידה את רסקין בדיסוננס של שלוש שעות. איך לחגוג בלי לחגוג מדי? איך מלהיבים את העם ביומו העגום ביותר? ומה עושים אתו בסוף, אחרי שהוא כבר משולהב והמשחק נגמר? האם נותנים לו להצטנן לבד בצפירה? אין בעולם גישת שידור שמגשרת בין הטמפרמנט של יום הזיכרון לזה של הפיינל פור. בפתיחת המשדר רסקין זרק איזו מלה על התחושה הקשה, ועפר שלח שאל את דיוויד בלאט על העניין, אבל חוץ מזה הכל כרגיל. המוזיקה קצבית, הקליפים מרוממים והאוהדים בשגעת.

גופים כמו מכבי תל-אביב וערוץ 10 (אם כי במידה פחותה מזו של ערוץ 2) מכרכרים תמיד סביב הממלכתיות הישראלית. אתמול גילינו שבין השיקול הלאומי לזה הכלכלי, ערוץ 10 ומכבי הכריעו לטובת הכיס. עו"ד שמעון מזרחי דאג שהמשחק יסתיים בטרם כניסת יום הזיכרון. זה משום שהשנה (בניגוד ל-1991), יש שידור טלוויזיה אחד שיותר חשוב לו מהפיינל פור. זהו טקס הענקת פרס ישראל בעוד יומיים. מזרחי יודע שראש הממשלה ושר החינוך לא יוכלו ללחוץ את ידו של מי שפתח שמפניות בברצלונה בזמן שמשפחות שכולות התכנסו בהר הרצל. אז טכנית הפרקט פונה לפני הצפירה והשידור הובהל אל מיקי ויעקב. גם היה מאוד נוח שמכבי הפסידה, התחושה היתה שקרה הדבר הנכון. מה היה קורה לו היו מנצחים? איך היה ניב רסקין מסכם את השידור? והאם השחקנים היו חוגגים על המגרש? אולי רק השחקנים הזרים? לערוץ 10 יש אחריות לתנודות הרגשיות של הצופים שלו. למזלו היוונים תפסו יום טוב.



שידור חגיגי ביום הזיכרון, אבסורד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו