בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבירמה גולן | שוק הזיכרון הנוגה

תגובות

מלים אלה נכתבות בערב יום הזיכרון. היום הקשה, המכאיב והמכביד ביותר כאן. כל מי שאיבד את הטובים שבחבריו וקיווה שהם האחרונים, ולבו נקרע לנוכח ההלוויות הצבאיות של הנפלאים בילדי חבריו אינו יכול שלא להתעורר בבוקר היום הזה, שנה אחר שנה, בעצב עמוק מהול ביראה. אלא שבשנים האחרונות מאיימת גם עליו הזילות המכוערת שפשתה בכל תחומי החיים בישראל.

התופעה הבולטת ביותר השנה עוררה מהומה זוטא: ערבי השירה בתשלום. את המגמה הדוחה הזאת הוביל ארגון "זוכרים", שהודיע בשבוע שעבר בגאווה על "ערב ייחודי ומרגש בסגנון המיוחד של הארגון", שבו יתייחדו הנאספים עם זכר יקיריהן של ארבע משפחות - ובראשן משפחת נתניהו. אירוע זה, שמשתתפים בו אמנים וזמרים רבים, ובעבור ההשתתפות בו מכר הארגון כרטיסים, לא היה מקומם כל כך, אלמלא התנוססו על המודעה סמלי משרד החינוך ועיריית ירושלים.

ולא סתם משרד החינוך, אלא האגף לתרבות תורנית. מה לתרבות התורנית ולערב יום הזיכרון? על זה ישיב, אולי, שר החינוך, גדעון סער, האוהב להציג את עצמו באור ממלכתי מובהק, ואף על פי כן שמו מופיע במודעה כמי שיישא דברים בטקס. בינתיים, לאחר שערוץ 10 חשף את הבושה וכמה אמנים ביטלו את הופעתם, הודיעו המארגנים שיחזירו את הכסף ששולם. שר החינוך מצדו לא ביטל את הופעתו.

אבל שאלת התשלום היא משנית, ובעצם זה היה רק עניין של זמן עד שערבי הזמר הנוגה ייהפכו למקור הכנסה. עצם קיומם מעיד על התפוררות המשמעות של יום הזיכרון כיום לאומי, שבו הציבור מתייחד עם זכר הנופלים וחולק להם כבוד. זה כבר נעלמו כלא היו הטקסים הרשמיים והצנועים של פעם, שמקהלה מקומית שרה בהם שיר או שניים לאחר ה"יזכור" היפה ודברי נציג המשפחות השכולות. דומה, שמארגני ערבי הזיכרון חוששים שמא לטקס כזה לא יהיה רייטינג, ולכן הם מעדיפים זמרים ומנחה מפורסם.

ואולי האמת גרועה מזה. אולי החשש של מארגני ערבי השירה עמוק יותר, ונובע מכך שהם, כמו רבים אחרים, כבר אינם משוכנעים שיום הזיכרון לחללי ישראל מסוגל לייצר מכנה משותף לכל הקבוצות המפוררות בחברה הישראלית, ולכן הם מנסים לעקוף אותו בדרכים חביבות ולא מזיקות. שהרי שירים ישראליים יפים מפי טובי הזמרים אינם מעמתים איש עם שאלות קשות של מלחמה ושלום, ומי תרם ומי קיבל, ולמי מגיע ולמי לא, ומי קודם ומי עכשיו, ורק מטשטשים את העובדה, שאין דבר כזה ששמו אבל לאומי ונשאר רק האבל הפרטי.

הפרטת הזיכרון היתה בלתי נמנעת. בחברה שוויתרה מדעת על שאריות הסולידריות שלה והפריטה כל תחום מתחומי חייה הרבה מעבר למקובל במדינות הליברליות הוותיקות במערב - גם התודעה הופרטה והזיכרון נהפך לשוק פרוע. נותר עתה רק לנהל בתוך השוק הזה מיקח וממכר.

ערבי השירה, כמו הראיונות הקיטשיים בתקשורת, המחפשים בלא הרף סיפור פרטי קורע לב, וכמו השיח המדגיש את תביעת הזכויות הפרטיות בקרב המשפחות השכולות - משמשים כסחורות המתחרות על ערכן בשוק.

רק במציאות כזאת היה ראש הממשלה יכול לקבל באהדה תביעה להכיר בכבאים שנספו באסון הכרמל כב"חללי מערכות ישראל". החלטה כזאת, אם תתקבל לבסוף בוועדה שהוקמה לצורך כך, מרוקנת מתוכן את הביטוי נורא ההוד, האמור להישאר כערך סולידרי-לאומי בלתי נגוע ובלעדי. הוא ייהפך כך לעוד מותג לשוני נבוב, שהממשלה הזאת משווקת לאזרחיה בכל פעם שהיא חוששת לתדמיתה.

נראה אפוא כי בשוק הזיכרון של ישראל כל מסחרה עובדת, וכדי שלא נרגיש שהמוכרים מרמים אותנו - שרים לנו שירים נוגים לתפארה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו