בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צביה גרוס | הכבאים נפלו בעת מילוי תפקידם

הזירה

תגובות

אין חולק על כך, שמבחינה פומלית, טכנית ואף טכנו-משפטית, הכבאים שנספו באסון הדליקה בכרמל אינם בגדר חללי מערכות ישראל - על המשתמע מכך בתחום ההנצחה, או הקבורה, או זכויות אחרות. אבל מאמץ לא גדול מדי של חשיבה מחוץ לקופסה היה מאפשר להכיר בכבאים הללו, שנספו בעת מילוי תפקידם, כתף אל כתף עם אנשי משטרת ישראל, כבחללים כאלה, לצורכי הנצחה לפחות.

ראוי לציין, שעל פי הרציונל הבסיסי העומד מאחורי מתן מעמד ייחודי לחללי צה"ל - הטענה הזאת מועלית על ידי ארגון יד לבנים, בצדק מנקודת מבטם - גם שוטרי ישראל לא היו אמורים להיכלל בקטיגוריה זו. אף על פי כן השתרשה במשך השנים התפישה, המעניקה זכויות לא מעטות לחללי המשטרה כאילו היו חללי צה"ל, כל זאת משום שהיו מי שסברו שכך ראוי וצודק, וגם משום שמשטרת ישראל נאבקה בעוז למען מדיניות זו.

לפני כעשור נהרג העיתונאי אילן רועה בעת שכלי הרכב שבו נסע - עם תא"ל ארז גרשטיין, מפקד יחידת הקישור ללבנון, רס"ב עמאד אבו ריש ורס"ר עמר אל-קבץ - עלה על מטען בדרכו לניחום אבלים בלבנון.

עלתה אז בעניינו של רועה שאלה דומה לזאת שעלתה בקשר לכבאים. מצד אחד, שלושת הנספים האחרים היו חיילים וחלו עליהם כל כללי הקבורה וההנצחה של חיילים. מצד אחר, נהרג באותו כלי רכב כתב צבאי, שנסע עמם לאותו יעד, במסגרת תפקידו כמי שסיקר את פעילות צה"ל בצפון. האם יהיה זה נכון להפריד ביניהם משום שאינו חייל?

מערכת הביטחון נענתה אז לפניית בני המשפחה ואחרים והסכימה לחייל את רועה לאחר מותו. בעקבות זאת נקבר רועה בחלקה צבאית והונצח במפעל ההנצחה "יזכור" בין חללי צה"ל. היו מקרים נוספים במשך השנים, שבהם - בעזרת חשיבה יצירתית - נפתרו בעיות רגישות מסוג זה. בעיקר כשמדובר במי שנהרג במהלך פעילות כתף אל כתף עם מי שמוכרים כחללי צה"ל.

אמנם חשוב מאוד להקפיד על כללים. פירוש הדבר מינהל תקין יותר, המונע פרצות ומקל על מקבלי ההחלטות כשמתקיימים לחצים כאלה או אחרים להחרגות. גם לצורך מעשים שלפנים משורת הדין נדרשו והתפתחו כללים, במטרה לאזן בין ההחרגה הנדרשת והמוצדקת מזה לבין ודאות וסדרי מינהל מזה. עם זאת יש הכרח להבחין מתי החריגה מהכלל, תוך כדי קבלת האישורים הנדרשים, אכן רלוונטית וצודקת כל כך עד שהיא גם מוצדקת.

הבחנה דקה ורגישה זו היא מאבני היסוד של החשיבה המשפטית והציבורית, שכבר מזמן אינה טכנית אלא מחויבת בראייה רחבה, המביאה בחשבון מרכיבים רבים, וגם מסוגלת, כשהמהלך ראוי, להתמודד עם התנגדות של גופים הנוגעים בדבר. זכותם של ארגונים אלה - כמו ארגון יד לבנים - להחזיק בראייה הצרה שלהם כמייצגים היבט אחד, אך מקבלי ההחלטות, הקברניטים, מחויבים לראייה רחבה יותר.

ידוע זה כבר, שבהתקיים סירוב או קושי להחליט, המתנגדים מעלים את הטענות הקלאסיות בדבר ה"תקדים", או "השלכות הרוחב", או הצורך ב"ועדה" לבחינת העניין.

ברור שכל החלטה היא תקדים, אבל כל מקרה שונה מרעהו. אם יגיע מקרה זהה לפתחם של מקבלי ההחלטות, או אז אכן יהיה מוצדק לקבל החלטה דומה. אם לאו, יבחינו בין המקרים. עם כל הכבוד, לא נדרשת ועדה כדי להחליט בעניין הזה. רק מעט ראייה ממעוף הציפור וכנראה הרבה אומץ.

ההחלטה בעניין הכבאים שנספו עם השוטרים בדליקה כה צורמת, עד שלא ייתכן שלא תימצא הדרך לאפשר את תיקון העיוות.

הכותבת היתה בעבר היועצת המשפטית למערכת הביטחון



ההחלטה לא להכיר בכבאים שנספו בדליקה כבחללי מערכות ישראל צורמת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו