בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | עם ישראל חי בסרט

טקס הדלקת המשואות, ערוץ 2, ערב יום העצמאות, 19:45

תגובות

אי אפשר לקבל כמובנת מאליה את הילולת הנקרופיליה שהתרחשה על הר הרצל לפני יומיים, אפילו שהיא חוזרת על עצמה במתכונת זהה כבר עשרות שנים. במרכז עמד קבר, פשוטו כמשמעו, קבר שחור עם הכיתוב "הרצל". מתחתיו נחו עצמות, כמקובל בקברים. אך מסביבו המה הסער. רקדנים ורקדניות, דגלנים, דודו פישר, נינט, זיקוקים, "שירו של שפשף", ילדים מנופפים בדגלי הלאום, עשרות קזבלנים רוקדים לצלילי "כל הכבוד", קרן פלס מחליקה על קליפת בננה. בשלב מסוים התגודדה סביב הקבר להקת "פנטזי", וביצעה להיטי עבר בעיבודים פאנקיים. חייבים להודות שאפילו במדינה שמגיעה לקליימקס ממתיה, מדובר במנהג ביזארי למדי. אני צופה בטקס הזה כל שנה מאז שאני זוכר את עצמי. אני מאוד אוהב אותו, למרות המבוכה שהוא גורם לי. אני אוהב אותו בניגוד למה שאני יודע וחושב. אני אוהב אותו בגלל מה שאני מרגיש, בגלל ההתניה, משום שאני תוצר טוב של המערכת. אני אוהב אותו, אבל לעולם לא אתרגל אליו.

הניסיון להרים בהר הרצל ספקטקל של אקרובטיקה ומחול מעורר בי בכל שנה אי נעימות. אולי פעם, כשהיו פה רק חול וחולון, המופעים האלו נראו מרהיבים. אבל אחרי שנחשפנו לאקסטרווגנזות כמו הפתיחה של אולימפיאדת בייג'ין (אירוע משמים לכשעצמו, אבל אין מה לעשות, מרשים), אנחנו מבינים שהמרחק בינינו לבין סין הוא כמערב ממזרח. יותר מכל, אין לנו את הצייתנות העיוורת שיש להם. רס"ר הטקס אמנם מטיל מורא על דגלניו, אבל לעולם לא תהיה לו שליטה מלאה כמו שיש לקומיסר סובייטי על פקודיו. לכן הישגו המרבי הוא המספר "63" (בזוויות ישרות!) עשוי מחיילים נרגשים על רחבה שמחולקת למשבצות. וזה מה שהופך את הטקס הזה לכל כך מכמיר לב. כמו ילד נכה שמנסה לרקוד כמקצוען, ישראל מנסה להרשים את עצמה ואת הנציגים הזרים שבקהל, אבל מצליחה לזכות בלא יותר ממחיאות כפיים אמפתיות וחיוך מלא חמלה. הכפפות הלבנות, מסירת הדגל למשמרת, כללי הטקס הנוקשים, כל אלה מנסים לשוות הוד והדר למדינה שאין בה לא את זה ולא את זה.

נכון, הטקס אמנם נוקשה וכך גם שידורו הטלוויזיוני. נוקשה עד כדי כך שאת הטקסטים שנאמרו בשידור חי ליוו כתוביות (נוהג מחליא שחותר תחת מהות השידור הישיר). נוקשה עד כדי כך שהמצלמה לא סטתה מתוכנית הניתוב הקבועה מראש גם כשאחיו של גלעד שליט פלש לרחבה, ובכך מעל במאי השידור בייעודו להביא את החדשות החשובות והמעניינות של הרגע. אבל נוקשות אינה מלה נרדפת להוד, והטקס על הר הרצל רחוק מלדמות לחתונה של ויליאם וקתרין. לכן אני דווקא מחבב את הטקס הזה. כי הוא מנסה ולא מצליח, ואי אפשר שלא לסמפט אותו על המאמץ.



הטקס בהר הרצל. הניסיון להרים ספקטקל מעורר אי נעימות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו