בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גבי שפר | אין צורך ב"מנהיגים חזקים"

תגובות

עמרם מצנע הצהיר בשבוע שעבר: "יום אחרי שאנצח (במרוץ לראשות מפלגת העבודה) אתחיל במהפכה. לא שינוי. מהפכה. לאחר שאני אבחר אתחיל לנהל את המפלגה ולא אתן לה להתבדר לכל עבר" ("הארץ", 5.5). נראה שמצנע סבור, שעתה, לאחר שהתאושש מהפסדו הקודם בראשות המפלגה, הוא יוכל להיות "מנהיג חזק" שיעשה ככל העולה על דעתו.

מצנע מאמין שיסחף את המפלגה ואת הבוחרים, ואחר כך את הממשלה ואת כל המדינה, ויוליך אותם לאן שיחפוץ. למעשה, מצנע מחקה בכך בעיקר את אביגדור ליברמן, הפטור מאימת הפריימריס, החוקה והמוסדות המפלגתיים ועושה את כל מה שעל לבו במפלגה ובממשלה. גם כל שאר המועמדים במרוץ על ראשות העבודה הצהירו בצורה זו או אחרת שהם כבר מנהיגים חזקים, או יהיו מנהיגים חזקים אם ייבחרו.

הם אינם היחידים במערכת הפוליטית הישראלית. כל ראשי המפלגות הנוכחיים מדמים את עצמם כמנהיגים חזקים, ולמעשה מתנהגים רק כפוליטיקאים כוחניים. כאלה הם בנימין נתניהו, ליברמן, אהוד ברק ואלי ישי. ב"קדימה" יש תחרות על ראשות המפלגה בין ציפי לבני לשאול מופז, וכל אחד מהשניים רוצה להציג את עצמו ולהנהיג את המפלגה כאישיות חזקה. הביקורת העיקרית על הכישלון של חיים אורון היתה שהוא לא היה מנהיג חזק.

לכל הפוליטיקאים האלה יש להוסיף גם אקדמאים ואנשי תקשורת, הכותבים על ההכרח במנהיג חזק שיוליך את המדינה בעוצמה, ומציעים לכן לשנות את השיטה הפוליטית לשיטה נשיאותית או לשיטה כעין נשיאותית. הללו מתרפקים על אישים כמו דוד בן גוריון, אריאל שרון ואפילו יצחק רבין וטוענים, שהם קיבלו החלטות היסטוריות ומעולם לא שקעו בבצה הפוליטית. הטענה אינה מדויקת; מנהיגים אלה דאגו קודם כל למעמדם ולעניינים העצמיים שלהם, ולא למדינה ולכל אזרחיה.

אלה המתנהגים כפוליטיקאים כוחניים ואלה הרוצים במה שהם מכנים "מנהיגים חזקים" פגעו ופוגעים עוד בדמוקרטיה הישראלית, שהיא היום פגומה למדי. מי שמעריכים את עצמם כמנהיגים חזקים הם רק פוליטיקאים בינוניים, שבעת כהונתם נהפכה ישראל למדינה דמוקרטית המדורגת נמוך על פי כל דירוג בינלאומי.

אבל לא זה העניין החשוב ביותר בהקשר הזה. חשובה ההתעלמות המוחלטת של הפוליטיקאים האלה מצורכי הציבור היהודי והערבי בישראל. בראש דאגתם עומדים צרכיהם האישיים וצורכי הפוליטיקאים הזוטרים יותר שבחרו וצירפו לכנסת, לממשלה ולמינהל הציבורי, בשעה שלציבור אין השפעה על כך וגם לא על מדיניותם והתנהגותם (ברוח זו גם מצנע מבקש, שיתאפשר לו לבחור בעצמו חלק נכבד מנציגי העבודה בכנסת).

מנהיג צריך להיות קודם כל אדם ישר, לא מזגזג, נבון, לא מתלהם, לא מגיב קודם שהוא חושב כהלכה, וקשוב לרצון העם, שהוא הריבון. והעיקר, מנהיג צריך לדאוג לשלום החברה הישראלית הפגועה ולקידומה, ולא לשרידות שלו ושל המקיפים אותו, או לצרכים סקטורליים על חשבון קבוצות אחרות. נראה, שמרבית הפוליטיקאים הישראלים המחשיבים את עצמם כמנהיגים אינם מכירים את כללי הדמוקרטיה, או שכחו אותם.

על הציבור להתעורר מהמצב הנוכחי של אי אכפתיות פוליטית ודאגה לסיפוק הצרכים האישיים. הכרחי להתנגד לגישה הקיימת כלפי הפוליטיקה - כדי ליצור דמוקרטיה אפקטיבית ולא מדומיינת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו