בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי שריד | הם ישירו גם על גלעד

תגובות

בימים ההם לא היה ראש ממשלה בישראל, שר הביטחון עשה כישר בעיניו. בפעם הראשונה מודה מקורב באשמה: "קדישאי, מרידור ואני דיברנו על זה הרבה. אי אפשר לשחק שיש ראש ממשלה כשאין", אמר השבוע המזכיר הצבאי לשעבר, עזריאל נבו, לבן כספית. "היה צריך להעמיד אותנו לדין על שהסתרנו את מצבו של בגין והציבור לא ידע".

אולי כבר סיפרתי פעם איך בא אלי מקורב אחר, נעל את הדלת, והתוודה: בגין חולה, לא מתפקד, אריק משתולל, המדינה בסכנה. רק אתה יכול לשבור את קשר השתיקה.

לא שברתי: אם ארים את המסך, הרי שאר השחקנים ייתממו וידקלמו: מה פתאום חולה ומדוכא, סתם עלילה מרושעת של מתנגד לראש הממשלה ולמלחמתו. ולב הציבור ייצא אל בגין המיוסר, שנאלץ לנהל שתי מלחמות בעת אחת - מחוץ ומבית. ומי יאמין לי?

זאת הפעם הראשונה שאיש מרכזי מבפנים מתאר את הקנוניה. איך שרון "מתיש והורג את בגין בכוונה", "שרים וקצינים מפחדים ממנו פחד מוות", איך "מסתירים מידע מראש הממשלה ומהממשלה", ואיך מרחיבים בעורמה את גבול המלחמה. אפילו לאחר 29 שנה אני מתמלא בבעתה ובחמת זעם למקרא הדברים.

באותם ימי צלמוות הייתי חבר בוועדת חוץ וביטחון. גם אותנו סובבו בכחש. אריק לא שיקר, הוא רק טווה סביבנו קורי שולל. את ההונאה המלוכלכת השאיר לאנשים פחות מתוחכמים כמו רפול, ששיקר בלי הכרה. גם נבו מעיד על כך.

למי שעיניו בראשו היה ברור: מתכוונים לתקוף את הסורים, למרות ההכחשות הרשמיות. מהצגת הדברים ניתן היה ללמוד מלכתחילה על המזימה. הפצרתי ב"חברינו" לרוץ לבגין ולהזהיר אותו, אבל הם כבר נסחפו ברוחות מלחמה. "איך נפלו גיבורים", משתפכים ביום הזיכרון. ככה הם נופלים, בשטח ההפקר.

"היום זה לא יכול לקרות", מתנחם המרואיין, כאילו היו הדברים לפני עידנים. נכון, היום יותר קשה להחביא ראש ממשלה בארון הרפאים והרפואות. והמנהיגים יותר בריאים, צעירים ועשירים. מה חסר להם, מה חסר לנו.

אמון חסר, וחסר רספקט. אמנם טובי המנתחים דיווחו לפני שנתיים על ניתוח מוצלח לשינוי מין, אך מצא מין את מינו - אותה נהנתנות, אותה חמדנות, אותו "לא מבין מה רוצים ממני". אמנם נוכחים, ובכל זאת נפקדים, ישנם ואינם, הראש שלהם במקומות אחרים, וגם הלב.

הם רוכבים ושרים, זחוחים ומזייפים, במשכן הנשיאים, איזה אנשים מגעילים. מתי יוכלו כבר לשיר על גלעד. לאחר שירדו לעם במימונה, הם מתאוששים מהמופלטה ועולים למימן, לגורמה. שוב סועדים במסעדת יוקרה שמעל לקזינו המפואר באמצע ביקור מדיני חשוב. האם עוצר השעונים ומכופף הכפיות הוא שיקמט לנו גם טילים עוינים ויעצור אותם במעופם? ואולי הבטיחו לגברת שרה פגישה בלונדון עם קוסם, לבל תתאכזב ותתפרץ.

זה אנחנו, לא הם, שחייבים להשתנות, כפי שתובע ברק מאתנו: "תתגברו על המחסומים שלכם", הוא מתריס באוזני גידי וייץ, "תתגברו על ההרגשה שברק שותה קוניאק טוב ומעשן סיגר", ונותן טעם מושגי חדש ל"אחרי": אחרי המבול.

בעוד כמה שנים יתראיין עוד יודע דבר ויכה על חטא. רמז קיבלנו השבוע מפי ראש המוסד היוצא: "יש לי ספקות באשר להחלטות גורליות שנופלות במדינה", ותלה את מבטו בקצה-מזרח. כששותף סוד אומר "ספקות" - אין לו ספק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו