בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זאב ב. בגין | תקועים

תגובות

דרוש לו לאדם לב של אבן כדי שלא ייכמרו רחמיו על כותבי טורים המתפתלים במצוקתם מאז נחתם בקהיר הסכם הפיוס בין "הארגון לשחרור פלסטין" לבין "תנועת ההתנגדות האיסלאמית", בנוכחות האוהדת של ראש תנועת "הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני": "תנאי הקוורטט כמעט אינם חשובים", "עם זאת", "אף על פי כן", "מוקדם לקבוע", "אבל אולי זו הזדמנות", וכמובן, הקלף המוטל בעתות של מצוקה אינטלקטואלית - "גם אצלנו יש קיצונים בממשלה".

ללא הועיל. פיתולי קולמוס בישראל לא ישנו את המציאות הפוליטית העגומה בקרב הנהגת שכנינו, המצויה במלכוד תוצרת בית, כמאמר קרילוב על אותם נגנים: "בין אם תשבו כך או כך - מכם תזמורת לא תצמח". הנהגה זו יכולה להימצא רק באחד משני מצבים, פירוד או שותפות, ושניהם מובילים לאותה תוצאה.

במצב של פירוד אי אפשר להגיע להקמת מדינה ערבית, שבה מתקיים רצף יבשתי בין עזה לחברון, באמצעות "מעבר בטוח" לגורמי טרור איראניים ומקומיים. במצב של שותפות בין פתח לבין החמאס, כל ממשלה בישראל תימנע מקיום משא ומתן עם נציגיה. במצב הראשון אין הסכם; במצב השני אין משא ומתן. בכך אין כל חידוש. שבעים כותבי טורים לא יוכלו להתיר את הפקעת.

"אבל", מפצירים אחדים, "אם החמאס יכיר בזכות של ישראל להתקיים ותזנח את דרך הטרור, ניתן יהיה לשאת ולתת עם הישות המאוחדת". ה"אם" הקטנה הזאת מבדילה בין המציאות לבין עולם-שכולו-טוב פרי הדמיון. נציג החמאס, מוסא אבו מרזוק, כבר הודיע במסיבת עיתונאים לאחר החתימה בראשי תיבות על הסכם הפיוס בקהיר ב-27 באפריל, כי "הקוורטט ותנאי הקוורטט התבלו, ואינם נכללים בשיקולים. הקוורטט ותנאיו כלל אינם נזכרים בהבנות אלה". נציג הפתח, עזאם אל-אחמד, שישב לידו, לא הסתייג; ואכן, כעבור שבוע הודיע מחמוד עבאס בקהיר, כי "החמאס אינו נדרש להכיר בישראל. נקים ממשלת טכנוקרטים ולא נדרוש מחמאס להכיר בישראל".

לחילופי-חילופין, כמאמר עורכי הדין, מציע עבאס נחמה. באוזני נכבדים יהודים מישראל ברמאללה ובאוזני כולי עלמא כעבור שבוע בקהיר הוא הודיע בתקיפות נחרצת, כי לאחר חתימת הסכם הפיוס יהיו "רשות אחת, סמכות אחת, נשק אחד". אם כך, הוא אחראי עתה לאלפי רקטות ופצצות מרגמה, ואם הוא מתכוון למה שהוא אומר, יהיה עליו ליישב את הסתירה בין הפיוס לבין התחייבותו ל"מדינה פלסטינית מפורזת".

לצורך כך רק שתי דרכים פתוחות לפניו: או שמנגנוני הביטחון של אש"ף יפרקו את החמאס ואת הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני בעזה מנשקם, או שהצדיקים במו ידיהם יכתתו טיליהם לאתים ורקטותיהם למזמרות.

הישראלים המסבירים בשנים האחרונות בתוקף כי אין תקומה לישראל אלא בנסיגה מהירה לקווי 1949 קלעו את עצמם למלכודת רעיונית. בהסכימם למעשה לתלות את גורל מדינת ישראל ברצון הטוב או הרע של ראשי אש"ף ובעלי בריתם, הם נדחקים לאחת משתי האפשרויות: או נטישת יהודה ושומרון לאחר חתימה פזיזה על הסכם מסוכן, או הפקרת השטח בלא הסכם. לאחר שהפיוס בקהיר חסם אפילו את האפשרות הראשונה, תקועים הקנאים הבלתי נלאים עם האפשרות השנייה - המלצה נואשת על נסיגה חד-צדדית - באשרם את הניסוח הוותיק של ג'ורג' סנטיאנה: "קנאות משמעה הכפלת מאמציך לאחר ששכחת את המטרה".

המטרה המשותפת, בטרם נשכחה, היתה תמיד ביטחון ושלום לישראל. מטרה זו ראויה למאמץ רצוף וכן, המחייב הכרה אמיצה במציאות. התעלמות ממנה מובילה, כפי שהכל רואים, למבוי סתום. צעד ראשון להיחלצות מן המלכודת הרעיונית הזאת הוא, פשוט, התפכחות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו