בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוזי בנזימן | אחינו גיבורי התהילה

תגובות

בגיליון יום העצמאות של "מעריב" שיתף עזריאל נבו, מי שהיה מזכירם הצבאי של ארבעה ראשי ממשלה, את הקוראים בסוד כמוס: אריאל שרון, שר הביטחון של שנת 1982, לא אמר אמת לראש הממשלה של אותם ימים, מנחם בגין, בעת מלחמת לבנון הראשונה. נבו מספר ששרון פעל לפי תוכנית ערוכה מראש, שנועדה להוביל את צה"ל לביירות, אך לבגין ולממשלה כולה הוא הציג אותה פרוסות-פרוסות, כאילו הסתעפויותיה נגזרות מאילוצי הקרב. דבריו גלויי הלב של נבו הזכירו לי משהו.

בשלהי 1991 הזמנתי את עצמי לפגישה עם נבו. הוא היה אז המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, יצחק שמיר, ואני ניסיתי לקבל את התרשמותו על התנהלות שר הביטחון מול ראש הממשלה במלחמת לבנון הראשונה. נזקקתי לעדותו כדי להגן על עצמי בתביעת דיבה שהגיש שרון נגדי ונגד "הארץ" בגלל טור שכתבתי ובו העליתי את הסברה שבגין יודע (בדיעבד, ב-1991) ששרון רימה אותו במלחמה ההיא. הרמייה שייחסתי לשרון היתה זו שעליה הצהיר נבו השבוע, באיחור של 20 שנה; היינו: שר הביטחון זמם מלכתחילה להצעיד את אוגדות צה"ל לעומק לבנון.

נבו הבהיר לי שאינו מעוניין להיות מעורב במשפט, והביע ספק רב אם אוכל להוכיח את גרסתי. הוא חלק אתי את התרשמותו ששרון אכן תיחמן את בגין בזמן המלחמה, אך טען שאינו מסוגל להצביע על אירוע נקודתי שבו לכד את שרון במרמה. הוא ציין באוזני שאחת הדרכים שבהן נקט שרון היתה לצלצל אל בגין בשעות הקטנות של הלילה ולהתיש אותו בדיווחים.

נבו לא היה יחיד בסירובו לבוא ולהעיד. כמוהו נהגו רמטכ"לים ואלופים שהיו עדים להתנהלותו של שרון בימי המלחמה. המצביאים גיבורי התהילה התגלו לי כאזרחים מוגי לב. הדרך להתגבר על פחדנותם היתה לעמת אותם עם דברים שאמרו בפומבי בתקופה שחלפה מאז המלחמה. כך עשינו, פרקליט "הארץ" מיבי מוזר וצוותו, עובדיו המסורים של ארכיון "הארץ", והח"מ. התוצאה היתה יבול עשיר של התבטאויות של גנרלים ופוליטיקאים שבאמצעותם ניסינו להוכיח לבית המשפט את צדקתנו.

אחד מלקטי העיתונות שאיתרנו היה ראיון שנתן נבו ל"במחנה", ושבו הוא מספר כי בגין היה אדם תמים שלא העלה על דעתו שמי מהכפופים לו מסוגל לרמות אותו. נבו ציין כי בעת המלחמה אכן היו מקרים שבהם שרון ורפול (הרמטכ"ל) לא אמרו את כל האמת לראש הממשלה. על בסיס הציטוט הזה הצגנו לנבו שאלות וביקשנו ממנו לחתום על תצהיר עדות. הוא לא נענה, בין השאר בנימוק שהוא עדיין משרת בצה"ל. אחרי שידולים רבים ובהסכמת הפצ"ר, אורי שוהם, נאות נבו לאשר בחתימתו כי הראיון שנתן ב"במחנה" משקף את דבריו.

ואז נכנס שרון לפעולה. כמה שנים לאחר ששרון הגיש את התביעה נגדנו, התפרסם ב"מעריב" ראיון עם נבו שבו עימעם את הדברים שצוטטו מפיו ב"במחנה". בגרסה המעודכנת אמר נבו כי שרון ורפול לא הונו את בגין, וכי גם הם סברו מלכתחילה שהמבצע בלבנון יהיה מוגבל. גם בקטע זה של ההתרחשות לא היה נבו בודד: קצינים בדרגתו ובכירים ממנו קיבלו רגליים קרות והתנערו מדברים מפורשים שאמרו, ואשר חיזקו את גרסתנו על התנהלותה של המלחמה. בעלי תפקידים בכירים אחרים התחמקו לחלוטין מלתת עדות והעדיפו להשאיר על כנה את גרסתו הכוזבת של שרון - ובלבד שלא להתעמת אתו. היה גם קומץ של אנשים ישרים ואמיצים (בראשם בני בגין) שבעזרת עדויותיהם זכינו במשפט.

עתה, כששרון שרוי בתרדמת, חש עזריאל נבו חופשי לומר את האמת שבלבבו. בראיון השבוע הוא מפרט את התכסיסים שבעזרתם הוליך שרון שולל את בגין, ואף מצביע על מקרים נקודתיים שבהם נוכח כיצד שר הביטחון מטעה את ראש הממשלה. הוא לא שוכח לקונן על רמת המוסר המנחה את התנהלות השלטון בישראל, ומתעלם מתרומתו לתרבות ההעלמה וההכחשה, המכרסמת בצמרת הביטחונית גם היום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו