בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדעון לוי | שיעור מולדת ביום הנכבה

תגובות

לו היתה ישראל בטוחה מעט יותר בצדקתה; לו היתה ישראל בעלת משטר פתוח יותר - כי אז היו מציינים היום בכל בתי הספר בישראל, היהודיים והערביים, את יום הנכבה. כמה ימים אחרי חגיגות יום העצמאות שלנו, שבהן גוללנו את הגבורה ואת ההישגים הראויים להתגאות בהם, אפשר היה היום להעביר שיעור באזרחות, שיעור מולדת מסוג אחר, כזה שיגולל גם את סיפורו של הצד השני, המוכחש והמודחק. שערה משערות ראשינו לא היתה נופלת לו עשינו זאת היום. אחרי 63 שנים וכשהמדינה מבוססת ומשגשגת, אפשר כבר להתחיל לספר את האמת כולה, לא רק את חלקה ההרואי, הנוח לסיפור.

אפשר היה ביום הזה לספר לתלמידינו כי לצדנו חי עם, שעבורו יום שמחתנו הוא יום אסונו, באשמתנו ובאשמתו. אפשר לספר לתלמידי ישראל שבמלחמת 48', כבכל מלחמה, נעשו גם לא מעט מעשי עוולה ופשעי מלחמה. אפשר לספר על הגירושים ועל מעשי הטבח - כן, היו מעשי טבח, תשאלו את זקני תש"ח - לספר על הערים ש"טוהרו" והכפרים שנחרבו, על אלפי התושבים שהובטח להם לשוב בתוך ימים, הבטחה שלא מומשה, ועל ה"מסתננים" האומללים שניסו לחזור לבתיהם ולרכושם, כדי לחלץ משם את שאריות חייהם, ונהרגו או גורשו בידי צה"ל. אפשר לא רק להניח לפלסטינים הישראלים לציין את יום מורשתם ולהביע את כאבם הלאומי והפרטי, עניין שצריך היה להיות מובן מאליו, אלא גם ללמד אצלנו, היהודים, את הנרטיב האחר.

אפשר להצדיק את כל מה שעשתה ישראל בתש"ח, אפשר גם להעלות שאלות קשות - אבל לדעת (הכל) צריך. צריך לדעת שהיו כאן 418 כפרים שנמחו מעל פני הארץ, צריך לזכור שהיו למעלה מ-600 אלף בני הארץ שנמלטו או גורשו לבלי שוב מבתיהם, ושרובם חיים עד עצם היום הזה, הם וצאצאיהם, בתנאים מחפירים, נושאים את מפתחות בתיהם האבודים. מותר וצריך לספר לתלמידינו שלירח הזוהר הזה ששמו תקומת ישראל יש גם צד אפל. צריך ללמד את זה כדי שנכיר את ההיסטוריה שלנו, וכדי שנבין את מאווייהם של הפלסטינים, גם אם אין כוונה להיענות להם. אפשר אפילו לקרוא לזה "דע את האויב", אבל לדעת צריך.

צריך לדעת שמתחת כמעט לכל חורשת קק"ל מסתתרות חורבות שישראל הקפידה למחוק, שמא יהפכו לראיות נגדה ולאתרי מורשת אחרת. מותר לדעת שמתחת ל"פארק קנדה" הפורח שלנו מסתתרות הריסות של שלושה כפרים שישראל החריבה גם אחרי מלחמת ששת הימים, ואת תושביה העלתה על אוטובוסים וגירשה. מותר כבר להפנות מבטינו לחורבות הבתים שנותרו בצדי הדרכים, מהם אנחנו מליטים את פנינו, ולזכור שפעם התקיימו בהם חיים. מותר אפילו להקים שלטי זיכרון, בארץ האנדרטאות, גם לציון הכפרים שאינם. מותר לשאול איך לאורך שפלת החוף, בין יפו לעזה, לא נותר כפר אחד לפליטה. צריך גם לשאול למה את המסגד שבלב מושב זכריה מקיפה גדר ועליה השלט המאלף: "זהירות, מבנה מסוכן". לא, הוא לא מסוכן, המבנה הקדוש הזה להם. מותר גם לשאול היכן חיים כיום בני זכארייה, שעל חורבותיו קם זכריה (תשובה: במחנה הפליטים העלוב דהיישה). זאת לא בהכרח כפירה בעיקר, זאת לא בהכרח בגידה ברעיון הציוני - זהו יושר היסטורי ואינטלקטואלי, אולי אמיץ, אבל מחויב המציאות.

ביום הנכבה הזה, אפשר היה להתחיל לספר את האמת כולה. אם אנחנו כה גאים בה, מה הטעם להסתירה. ואם אנחנו מתביישים בה, הגיעה העת לחשפה ולהתמודד אתה. רק ביום שתלמידי ישראל ילמדו גם על הנכבה, נדע שהאדמה כבר לא בוערת תחת רגלינו וכי המפעל הציוני הושלם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו