בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דוד זונשיין ומיכל לברטוב | התנתקות מההיסטוריה

תגובות

חוק הנכבה החדש, שנגדו הוגשה באחרונה עתירה לבג"ץ, אינו פוגע בזכויות היסוד של ערביי ישראל בלבד. זהו חוק הגוזל מהישראלים כולם את הזכות (והחובה) להכיר את ההיסטוריה של המדינה שבה הם חיים, ומכאן שהוא מונע מאזרחי ישראל להבין, ללמוד, לחקור ולנתח כהלכה את המשמעויות ההיסטוריות, החברתיות והפוליטיות של ייסודה.

לא במקרה מתמקדים סעיפיו העמומים של החוק בשלילת הביטויים הרגשיים והטקסיים של העיסוק בנכבה. החוק נועד להחריף ולהעמיק את התפישה הרווחת בקרב יהודי ישראל ומנהיגיה, שלפיה הערבים הם ציבור נחות ופרימיטיבי המונע בעיקר על ידי רגשות. שלילת האפשרות להכיר את המהלכים ההיסטוריים שליוו את הקמת המדינה ולהבין את נקודות המבט הפלסטיניות ביחס לאירוע זה, הופכת את מושג הנכבה, בעיני יהודי ישראל, ממונח המתייחס למציאות היסטורית למושג שמתנתק ממנה לחלוטין.

ניתוקם של הישראלים מהעובדות הכרוכות בנכבה אינו חדש. מהשיח הישראלי נעדר לחלוטין כל שריד לתיאור אירועי 1948 דרך עיניים שאינן יהודיות. מבחינת יהודי ישראל, יש רק סל עובדות אחד שעל פיו יש לנתח את הקמת המדינה. עם העובדות שאינן מתיישבות עם הניתוח המקובל אין מתווכחים, ואין מנסים להפריכן, אלא פשוט מסירים אותן מהסל.

בכך, מאמינים יוזמי החוק ותומכיו, מסולקים סלי עובדות אלה לא רק מסדר היום, אלא גם מהתהליכים ההיסטוריים בעבר, בהווה ובעתיד. שהרי אם לא נדבר, למשל, על הכפרים שנמחקו, לא נצטרך לעסוק בהשלכות המעשה הציוני על חיי תושבי כפרים אלה ועל חיי צאצאיהם. בהימחק כל עובדה הנוגעת למצוקה או לעוול שנגרמו לערבים תושבי הארץ בשל הקמת המדינה, אין תימה שלא רק שהציבור הישראלי-היהודי אינו מבין על מה מדברים הערבים כשהם מדברים על הנכבה; בעבור רוב הישראלים המושג "נכבה" הוא הסטה של הדיון מהמישור העובדתי, ההיסטורי, דהיינו "היהודי", אל המישור הרגשי, כלומר "הערבי". בחוויה הישראלית, המסרבת להתמודד עם כל צל של סתירה פנימית, מתויגת הנכבה כתוצר מסוכן של איזה "דמיון מזרחי פרוע" ואלים, שיש לרסנו לפני שיקום עלינו לכלותנו.

חוק הנכבה מקבע אם כן את העמדה המסוכנת, הרואה בתפישה הערבית את אירועי 48' השקפה בלתי רציונלית, נטולת הקשר עובדתי ומושתתת על רגשות בלבד; רגשי שנאה, כמובן, אשר מולם לא ניתן לעשות דבר זולת להילחם. העמדה הזאת מסוכנת לא רק כי היא גזענית, אלא גם כי היא מוציאה את הסכסוך הישראלי-הפלסטיני מהתחום הפוליטי, שעיקרו הכרת העובדות והתהליכים והיכולת לנתחם ברצינות ולגבש על פיהם מדיניות שתביא לשינוי, שיפור ותיקון. תחת זאת, מעבירה עמדת חוק הנכבה את הסכסוך אל התחום המיתי, הטרנסצנדנטי, הא-היסטורי. תחום שלאדם אין כל שליטה בצפונותיו ובמהלכיו.

למרבה האירוניה, ההתנתקות מההיסטוריה, שאותה מקדם חוק הנכבה, והעברת הסכסוך למתחם שבו רגש וגורל הם שמכוונים תהליכים היסטוריים, ולא פעולתם של בני אדם, היא גם נטישת הרעיון שהניע מלכתחילה את התנועה הציונית. אותו רעיון שהוביל בסופו של דבר להקמת מדינת ישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו