בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | בדיחמין למוצ"ש

"הצחקת אותנו", ערוץ 2, שבת, 19:05

תגובות

בדיחה, במובן המסורתי של המושג, עם מבנה ברור של אקספוזיציה ("פרסי הולך לזונה"), התפתחות עלילתית ("הזונה אומרת לו: '20 שקל בחצר'") ופאנץ'-ליין ("הפרסי שואל, 'יש לך פנס?'") היא פורמט נכחד. היום אפשר לשמוע בדיחות כאלו רק מפי שני הקצוות הכרונולוגיים של המין האנושי - ילדים וזקנים. עולם הקומדיה התפתח ושכלל את דרכי הביטוי שלו, וההתרפקות על בדיחות אולד-סקול היא שיבה נוסטלגית להווי שכבר כמעט ואינו קיים.

התוכנית "הצחקת אותנו" בנויה כתוכנית אודישנים, רק שבמקום זמרה נבחנים המתמודדים על יכולתם לספר בדיחה. זה מזכיר את "לא נפסיק לשיר" - הגלגול המקורי והתמים יותר של "כוכב נולד" - תרבות נכחדת שזכתה (בחסות הפיגועים) לעדנה. אז שימשה האינתיפאדה תירוץ לחבר את כל עם ישראל סביב איזו מדורה מטאפורית. היום מה יש? אולי רק בצורת יצירתית במוחם של מקבלי ההחלטות בטלוויזיה.

השופטים ב"הצחקת אותנו" - שלמה בראבא, ציפי שביט וספי ריבלין - הם וטרנים של קומדיה, מהדור שבו לספר בדיחה מושלמת מתחילתה ועד סופה נחשב למיצוי הטהור ביותר של היכולת הקומית. הם המתאימים ביותר להגיש תוכנית כזו, אם כבר מישהו החליט שיש בה עניין לציבור. ניכר שהם נהנים יחד, כל בדיחה שהם שומעים ישר מריצה את הראש שלהם לבדיחה הבאה ואפשר לראות שהם משוחררים ומבסוטים מההזדמנות לשגר את ארסנל הפאנצ'ים שלהם זה על זה. אם יש באזור גם מצלמות, מה טוב.

אותם אני מבין, רק לא ברור לי מה עושים שם המתמודדים. מה גורם לבחור בשנות העשרים לחייו לבוא לטלוויזיה בשביל לספר בדיחה על כורדים. כורדים! לא ידעתי שעוד מספרים בדיחות על כורדים. האנשים שעולים ויורדים מהבמה אחרי שנתנו את מיטב הלצותיהם הם רק התפאורה בתוכנית הזאת, הם הזרז שמזכיר לציפי שביט את הבדיחה על האבא שהיה צריך להשתין בתור לגן חיות או לבראבא את הבדיחה על האלצהיימר.

אלמנט התחרות פה הוא מגוחך, והציונים שנותנים השופטים (ציון 83 לבדיחה על תחת שהופך לציפור) הם הבדיחה הכי מוצלחת שראיתי מתחילת השידור. השאלה הכי רצינית שעולה מצפייה ב"הצחקת אותנו" היא: למה? למה היא משודרת? איזה צורך היא מספקת? צחוק הוא ערך עליון בעיניי, אבל האם מרתון בדיחות הוא האמצעי הכי מחוכם או אפילו יעיל להנפיק צחוק מהצופים? אני בספק. כלומר, אין לי ספק שלא. קחו למשל את שלמה בראבא, בלי הגזמה מגדולי הבדרנים שיש לנו בארץ. האם זה השימוש הטוב ביותר שערוץ 2 יכול לעשות ביכולותיו? תחרות בדיחות ברים? עדיף לשמור את בראבא להזדמנות חגיגית יותר ואת הבדיחות להשאיר ב"בדיחמין לשבת", ספר ההלצות של דידי מנוסי שהיה שלאגר לא נורמלי ב-1986.



ריבלין, שביט ובראבא. וטרנים של הקומדיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו