בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | לאן נעלם יניב זקס?

"אורים ותומים", יס דרמה, 22:00

תגובות

כל עוד המים שקטים, הכל שקט. קמים לתפילת בוקר, מניחים תפילין, הולכים לישון בלילה והגופות ממשיכות לנמנם עם הדגים. אבל כשהגאות עולה והגוויות צפות, צף אתן גם כל הרפש ונשטף אל החוף. האלימות, הקנאה, הבגידות, התככים, השחיתויות והאינטרסים הזרים עולים מעל פני השטח ואין בכוחו של איש להטביע אותם. הפרק הראשון של "אורים ותומים" נפתח ברגע הזה, שבו נשטפת גופה אל מחוץ למאגר המים. הגופה היא גופתו של תלמיד הישיבה יניב זקס, אשר ככל הנראה התאבד. נדמה שאף אחד לא אהב את יניב בחייו, ולאף אחד לא יחסר במותו. מוות מיותר של תלמיד מיותר. מבחינת כולם, מוטב להמשיך הלאה כאילו לא קרה דבר. אבל המוות הזה מצליח לערער את הסדרים המעוותים שמכוננים את הישיבה התיכונית "הר-צור". לפחות שני אנשים - תלמיד ומורה - לא ייתנו לגופה של יניב ולזוהמה שצפה אתה למעלה, לשקוע חזרה במי המאגר.

"אורים ותומים" מתחילה מנקודת מוצא זוועתית - עוד סדרה על דוסים. נשבעתי כבר מזמן שאם שוב אראה את צחי גראד עם כיפה וזקן עשוי צמר פלדה, אאמץ את ישו כמושיעי. טבעי שיוצרים ימצאו עניין בחברה המסוגרת הזו, שלפעמים נדמה שהיא נעה במקביל לחברה הישראלית המיינסטרימית, ולפעמים נדמה שהן מלופפות זו בזו. תורמת לכך גם ההשתלבות של יוצרים חובשי כיפה בתעשיית הטלוויזיה, ורצונם המובן להביא למסך את הסיפור של קהילתם. אבל האינפלציה בסדרות וסרטים שעוסקים בציבור הדתי, הן הציוני והן החרדי, מביאה למיאוס את העיסוק הסקטוריאלי הזה. מה גם שהרבה מהסדרות בז'אנר הנ"ל הן לא בדיוק פאר היצירה. גם "אורים ותומים" היא לא פאר היצירה, אבל היא לא רעה בכלל. העלילה נפרשת באופן לא מאולץ ולא מיוזע, והיא מצליחה לשמור את הצופה ברמת מתח מספקת, בלי להשתמש באמצעים וולגריים. יש לה סבלנות, ל"אורים ותומים". היא לא רצה קדימה, אבל היא גם לא עומדת במקום. היא מתקדמת בקצב בריא, כזה שמומלץ לאצני חצי מרתון.

ההישג הגדול ביותר של "אורים ותומים" הוא בתחום המשחק. זה נשמע מוזר, אבל לא מספיק לכנס קאסט מוצלח כדי להנפיק תצוגת משחק מרשימה. הסיבה המרכזית שבגללה סדרות וסרטים ישראלים סובלים ממשחק מאולץ היא לא היעדר שחקנים מוכשרים, אלא מחסור בתסריטאים מוכשרים. יותר מדי דיאלוגים נוקשים ולא אמינים גורמים לשחקנים להישמע כאילו הם מדקלמים מתוך ספר. "אורים ותומים" נותנת לצחי גראד ודני גבע לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב - לשחק באופן טבעי ואמין. מצטרפים אליהם תום אבני, אור בן-מלך ובעיקר תום חגי הרגיש בתפקיד הראשי. אם הסדרות האחרות בז'אנר הדתי-לאומי היו משתדלות יותר ומתאמצות פחות, גם הן היו יכולות להגיע להישג הזה.



''אורים ותומים''. משתדלת יותר ומתאמצת פחות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו