בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דוד שחם | אשכנזי ולא יודע יידיש?

תגובות

"קבוצת האשכנזים", כותב ד"ר רמי קמחי בגיליון ערב יום העצמאות, "היא קבוצה אתנית קלאסית פחות או יותר, עם שפה המשותפת לכל בני הקבוצה - יידיש" ("הארץ", 9.5). שאלתי את עצמי באיזו ערוגה צמח הדוקטור הזה, אם הוא יכול לכתוב אבסורד כזה. לא אמר אפילו שזו שפה שהיתה פעם משותפת. אמר שפה משותפת, עכשיו, בהווה.

לפי מאפיין זה הוציא ד"ר קמחי אותי ורבים מחברי שגדלו עמי בארץ מכלל האשכנזים, שהרי מימינו לא דיברנו יידיש, ומי שלא היו לו סבא או סבתא דוברי יידיש לידו (כמוני, למשל), אפילו לא הבין את השפה. רציתי להשיב לכותב בסגנון הראוי לו, אבל החלטתי להיות ציווילי ולדבר בנימוס.

ובכן, יש "קבוצות אתניות" של אשכנזים שכבר מאתיים שנה אינן דוברות יידיש. בגרמניה ידעו יידיש רק ה"אוסט-יודן". נכדו של משה מנדלסון, פליקס, לא דיבר יידיש. גם לא וסרמן ופויכטוונגר ודבלין וצוייג, וכל הפליאדה הספרותית היהודית. אפשר גם לדבר על איינשטיין או על מאהלר ושנברג, אבל צריך לעצור במקום כלשהו. בצרפת דיברו כמעט כל היהודים צרפתית. מסופקני אם אלפרד דרייפוס או ליאון בלום או פייר מנדס פראנס ידעו בכלל יידיש. בארצות הברית דיבר יידיש רק הדור הראשון של המהגרים ממזרח אירופה. שלושה הדורות שמאז יודעים מלים ביידיש שהתגנבו אל הסלנג האמריקאי - גאנף, חוצפה, מייבין ועוד כמה - שהן בעצם מלים עבריות בהיגוי יידישי, אבל לדבר יידיש? לא הם. אפילו בפולין שלפני מלחמת העולם השנייה כבר היו יהודים רבים, רבים מאוד, שדיברו פולנית ולא יידיש.

יידיש היא שפה משותפת לכל האשכנזים, אתה אומר? כאן בארץ ישראל, שהיא ארץ הגירה, גם אם קוראים לה עלייה, נולד צורך אמיתי בשפה משותפת. שהרי מהגרים חדשים זקוקים לפרנסה ובלי ידיעת שפת המקום יתקשו למצאה. אמנם עברית כבר ידעו יהודים רבים בארצות רבות, והיו בהם גם שראו ערך אידיאולוגי בדיבור בה, אבל לדבר באמת עברית התחילו כאן בארץ רק משבאו הנה מהגרים שהיה להם צורך אמיתי בשפת דיבור משותפת ל"יישוב" כולו - וזו לא היתה היידיש, שהרי הבאים מארצות המזרח התיכון והמגרב לא הבינו יידיש, זו היתה העברית. וכך, לאשכנזים בארץ הזאת, שרובם נולדו כאן, יש שפת משותפת, אבל היא משותפת להם ולמזרחים - וזו העברית. וגם זה כבר היה לפני מאה שנים.

כדאי אם כן שקמחי יחפש מאפיינים אתניים ותרבותיים אחרים לאשכנזיות. ואשר ל"שיח המוסיקלי ההגמוני", שהוא לדעתו דכאני ומיישם "תפישות אירופוצנטריות" - לא אדבר על המוסיקה הפופולרית, שאיני מבין בה וברובה המכריע אין לי עניין, אלא על מה שקוראים "מוסיקה קלאסית", שבה גדלתי בלי שום צורך לדכא מישהו באמצעותה.

זו מוסיקה כלל-אנושית, המבטאת את הרוח התרבותית האוניוורסלית. היא אינה "מערבית" בלבד. היא "הגמונית" בכל מקום. בארצות מזרח אסיה יש יותר המנגנים אותה מאשר במערב, והם מציפים את העולם ותופסים את הבכורה שהיתה פעם בידי הגרמנים, הרוסים והיהודים. אבל זה עניין הראוי לדיון נפרד, ונגמר לי המקום.

הכותב הוא סופר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו