בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נחמיה שטרסלר | מי ינהג בקטר?

תגובות

קשה להבין את יצחק (חקי) הראל, מנכ"ל הרכבת. מה הוא רוצה מהעובדים? איך אינו מבין, שמדובר בעובדים מסורים המחפשים אך ורק את טובת הרכבת והציבור? מדוע הוא מאשים אותם באינטרסים אישיים, בנפוטיזם, בחבלה, בסיכון חיי אדם, בעלייה בהיקף התקלות ובאיחורים הרבים? האם אינו יודע שמונופול ממשלתי, דוגמת הרכבת, הוא המבנה העסקי הטוב ביותר שיש?

ראו איך שופרה הרכבת מאז נבחר הוועד החדש, בראשות גילה אדרעי, באוגוסט 2010. רמת הדיוק ירדה מ-90% ל-82%; פירוש הדבר איחורים רבים יותר והתעמרות בנוסעים המחכים לשווא בתחנות. והשבוע, לאחר שוועד הרכבת הפר ברגל גסה את צו בית המשפט ולא חזר בזמן לעבודה, המשיכו העובדים ב"שביתה איטלקית".

ביום ראשון, בתחנה של בית יהושע, התברר כי שתי רכבות בוקר בוטלו במפתיע. השלישית הגיעה עמוסה לעייפה, עד שלא היה אפשר לעלות עליה. מרוב כעס נעמדו הנוסעים בפתחי הרכבת ולא איפשרו לדלתות להיסגר. אבל כלום לא עזר. הם שוב איחרו לעבודה - בשעתיים.

עובדי הרכבת לא התרשמו; איש מהם לא ייחקר, המשכורות שלהם לא ייפגעו, וגם לא הקביעות. אבל אדרעי לא היססה לומר אתמול בבית המשפט: "אנחנו עם הציבור, אנחנו מבינים אותו, אנחנו לא גורמים לשיבושים".

אדרעי כה מסורה לציבור, עד שאין היא מוכנה לאפשר טיפול כלשהו בנושא הבטיחות. היא מתנגדת להפעלת אגף הפיקוח על הבטיחות, שהיה אמור להתחיל לפעול בינואר. היא אינה מרוצה מהמינויים שנעשו באגף, בלי אישורה ובלי "אנשי שלומה". גם בית הספר למקצועות הרכבת מושבת על ידי אדרעי כי הראל העז לבצע באחרונה שני מינויים שאינם לרוחה. לדעתה, הראל הוא בכלל מנהל על תנאי, והתנאי הוא שהיא תנהל יחד אתו.

שלא תהיה כאן טעות: חיי הנוסעים ברכבת נמצאים בסכנה. ראו את דו"ח מבקר המדינה מ-2006 ואת סדרת התאונות המפחידה שהיתה באחרונה. בדצמבר 2010 התלקחו קרונות באזור בית יהושע, אחר כך היתה תקלה בבלמים באזור באר יעקב, בתחילת 2011 היתה דליפת סולר בתחנת ראשונים. בהמשך קרו תקלות בלמים בשבי ציון ובנמל התעופה בן גוריון. השיא היה התנגשות הרכבות מדרום לנתניה ב-7 באפריל, שבה נפצעו 50 איש.

אדרעי רוצה להחזיר את הרכבת לאחור, לתקופה שלפני הראל. באותם ימים מאושרים, שום פעולה לא נעשתה בלי אישור הוועד. רוב העובדים החדשים שהתקבלו היו בני משפחה. הקידום נעשה לפי קרבה לוועד, ולא היה אפשר לשכור מנהלים בחוזים אישיים. את החברה ניהל בפועל הוועד, ולא המנכ"ל, והרכבת היתה לארגון הכי לא יעיל בעולם.

דו"ח שהכינה חברת הייעוץ TASC גילה, שברכבת ישראל יש עודף כוח אדם גדול, מערך תחזוקה לא יעיל, עלויות אחזקה גבוהות ושיעור זמינות נמוך של רכבות. מספר העובדים גבוה בשליש מהממוצע העולמי. כלומר, מאות עובדים מתוך ה-2,200 הם מיותרים. הציבור מחזיק אותם על חשבונו, בניגוד לרצונו.

למרות האירועים הקשים בתקופה האחרונה העדיף שר התחבורה, ישראל כץ, לא לעשות גלים. הוא רצה שקט. אבל התאונה בנתניה זיעזעה אותו. כץ הבין שבתאונה הבאה הוא יהיה האשם המרכזי, ומשום שאינו רוצה להירשם ככישלון הוא היום נחוש בדעתו לעשות הכל כדי לשפר את רמת הבטיחות ברכבת, על אפה וחמתה של אדרעי.

לשם כך עליו להקים רשות פיקוח חיצונית, כמו זאת הקיימת על התעופה האזרחית, כי המצב הנוכחי הוא אבסורד, שבו יש יותר פיקוח ורגולציה על נהג אוטובוס מאשר על נהג קטר המסיע פי 20 יותר נוסעים.

השאלה הגדולה עכשיו היא: האם תעמוד הממשלה בלחצים ובהשמצות של אדרעי ועופר עיני? האם תיתן גיבוי להראל כדי שיפעל לשיפור השירות והבטיחות? זה תלוי בכץ. זה תלוי גם בבנימין נתניהו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו