בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלוף בן | נתניהו נערך לעימות

תגובות

מנאומו המדיני של ראש הממשלה שלשום עולה מסקנה ברורה: בנימין נתניהו נערך לעימות עם הפלסטינים. ערב צאתו לארצות הברית, נתניהו ביקש לגייס את דעת הקהל ולהשיג אחדות פנימית. מסעו לוושינגטון נועד לשמור על התמיכה האמריקאית בישראל, לקראת האינתיפאדה השלישית.

הערכת המצב של נתניהו קודרת. המזרח התיכון מיטלטל בסערה של חוסר יציבות. איראן ובעלי בריתה, חיזבאללה וחמאס - "הצוררים החדשים" בפי נתניהו - חותרים להשמיד את ישראל ואת העם היהודי. אין לישראל פרטנר פלסטיני למו"מ ולהסדר שלום, ובשנים הקרובות גם לא יהיה לה פרטנר כזה.

בפסקת המפתח בנאומו, נתניהו סיפר על הילדה הפלסטינית בהפגנת יום הנכבה בבילעין, שהחזיקה בידה מפתח גדול. "כל פלסטיני מבין באיזה מפתח מדובר כאן. זה לא היה המפתח לבתים שלהם בבילעין או בשכם או ברמאללה, זה היה המפתח לבתים שלנו ביפו, בעכו, בחיפה, ברמלה". המסר ברור: אנחנו נלחמים על הבית. "הם" רוצים לסלק אותנו מכאן ולהקים את פלסטין על חורבות ישראל. עכשיו הזמן להתבצר ולהיאבק נגדם.

ביום הנכבה השבוע הפלסטינים היכו את ישראל באיגוף תודעתי. במקום הפגנות אלימות בשטחים, הם יצאו ממחנות הפליטים בסוריה, בלבנון ובעזה אל גדרות הגבול בצפון ובדרום. זה הנרטיב שהם מבקשים להנחיל לדעת הקהל במערב: מפגינים לא חמושים, שבאו לדרוש צדק ולממש את זכות השיבה. לא טרור, לא מתאבדים מוסתים, אלא מחאה לא אלימה נגד דיכוי והשפלה. כמו מהטמה גנדי והמפגינים בכיכר א-תחריר.

האנלוגיה המתבקשת להיסטוריה הציונית היא ספינות המעפילים, ששברו את השלטון הבריטי בארץ ישראל. הבריטים הצליחו בהתמודדות המבצעית עם ההעפלה. הם יירטו את רוב הספינות בלב ים. אבל הם לא הצליחו להתמודד עם העליונות התודעתית של עם מוכה, ששליש מבניו נרצחו בשואה ושרידיו מבקשים לחזור אל מולדתם ההיסטורית. הפלסטינים מבקשים עכשיו לעשות את אותו דבר לישראל: הם צועדים אל ארץ אבותיהם עם דגלים ושירי מולדת, והאויב הציוני מגרש אותם ביריות אל התופת של בשאר אסד.

הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, חיזק את הנרטיב הזה במאמרו אתמול ב"ניו יורק טיימס", שהתמקד בגירוש הפלסטינים מבתיהם ב-1948 (הוא התעלם מסירובם לקבל את החלטת החלוקה וממלחמתם נגד היישוב היהודי). עבאס כתב שהכרה בינלאומית בפלסטין וקבלתה לאו"ם תהיה פיצוי על עוולות העבר ותעניק לפלסטינים כלים דיפלומטיים ומשפטיים להמשך מאבקם על סילוק ישראל מהשטחים.

נתניהו הכריז שלשום שממשלת הפיוס הפלסטינית של עבאס וחמאס לא תהיה פרטנר לשלום, ובכך שם קץ לסיכויי המו"מ. כדי שלא יואשם בסרבנות, הוא שיבץ בנאומו שני איתותים לגמישות עתידית. דרישתו לנוכחות צה"ל על גבולה החיצוני של פלסטין צומצמה מ"בקעת הירדן" ל"נהר הירדן" בעצת שר הביטחון, אהוד ברק. נתניהו גם התעקש על שמירת גושי ההתנחלות, ורמז במשתמע שמה שמחוץ לגושים פתוח למיקוח. זאת לא עמדה חדשה; הוא שקל להכניסה לנאום בר-אילן לפני שנתיים, והחליט שזה מוקדם מדי. מאז ביקר במעלה אדומים, אריאל וגוש עציון והכריז שיישארו לנצח בידי ישראל. הוא לא אמר דברים דומים על קרית ארבע או איתמר.

דברי נתניהו טובים לחובבי הניואנסים והעלאת הגירה, אבל חסרי משמעות בשטח. נתניהו נדרש לשלם במשהו על ההבטחה האמריקאית שפלסטין תוקם רק במו"מ, ולא במהלך חד-צדדי. הוא זרק שתי עצמות יבשות, ומחר יקבל את התמורה מהנשיא ברק אובמה. גם לציבור הישראלי ייקל לתמוך בממשלה, אם ישתכנע שהיא מוכנה "לוותר על חלקי מולדת" תמורת השלום. "אינתיפאדת הגדרות" ביום ראשון השבוע היתה המתאבן לעימות המתקרב עם הפלסטינים. נתניהו רוצה להגיע לשם מוכן, כשהציבור מאחוריו והאמריקאים לצדו. בזה יתמקדו הופעותיו בוושינגטון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו