בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שאול אריאלי | ביבי נגד המציאות

תגובות

אירועי יום הנכבה, שבמרכזם פריצת פלסטינים מסוריה לישראל, מצביעים על שלושה גורמים מרכזיים המניעים פעולות של חדירה לשטח ישראלי וקובעים את סיכויי הצלחתן. אין בהן משום חידוש בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-הפלסטיני-הערבי, אך לנוכח "אביב העמים" הערבי וההכרה הבינלאומית במדינה הפלסטינית הצפויה בספטמבר, נדרשת היערכות ישראלית שונה מבעבר. השינוי יאפשר למנוע מההכרזה שנשמעה במג'דל שאמס - "הצלחנו לעשות מה שלא הצליחו לעשות כל מדינות ערב ביחד" - לחזור על עצמה.

שלושת הגורמים האמורים הם המוטיווציה של הצועדים הפלסטינים, האינטרס וההיערכות של המדינה "המארחת-השולחת" והיערכות ישראל. ברמת הגולן, שעה ששלושת הגורמים חברו יחדיו - מוטיווציה גבוהה, אינטרס סורי והיערכות ישראלית חסרה - הונפו דגלי סוריה ופלסטין בשטח שסופח לישראל. במרון א-ראס שבלבנון הספיקה היערכות ישראלית ומעורבות לבנונית, שעלתה בדם, כדי למנוע זאת. במחסום ארז ההיערכות הישראלית לבדה מנעה זאת וברוב שטחי הגדה הרשות הפלסטינית דאגה שההפגנות בשטחים שבאחריותה לא ייצאו משליטה.

אירועים מסוג זה מלווים את ישראל עוד מסוף מלחמת העצמאות. ישראל נערכה להם בדפוסים שונים, בהתחשב ביכולות שלה ובעמדות של מדינות ערב והקהילה הבינלאומית. את המסתננים בשנות החמישים ישראל בלמה על ידי הוראות פתיחה באש מחמירות, פעולות התגמול ויישוב השטחים שנכבשו במלחמה. מאז נוספו גדרות ושדות מוקשים לאורך גבולות ישראל, שגם יצרה הרתעה נגד המדינות "המשלחות". עם זאת, ישראל השכילה להוסיף פתרונות מדיניים בדמות הסכמי ביניים והסכמי שלום, שבלמו את הניסיונות הללו. אלו הניבו שקט של ארבעה עשורים ברמת הגולן ומאמץ מוצלח של ירדן לבלום חדירות משטחה לישראל.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מסרב לראות את ההבדלים המשמעותיים בין המציאות העכשווית לעשורים הקודמים. רוב מדינות העולם עתידות להכיר במדינה הפלסטינית, שהנהגתה מכבדת את החלטות האו"ם. ישראל נמצאת תחת מתקפת דה-לגיטימציה ובידודה העולמי הולך וגובר. במציאות כזאת ישראל לא תוכל להשליך את יהבה על היערכות מקדימה שתתבסס על מכשולים ואמצעי אל-הרג. לישראל גבולות ארוכים, חלקם פנימיים, ואין ביכולתה להחזיק לאורך זמן את סדר הכוחות הנדרש להתמודדות עם חדירות לשטחה. כפי שאמר שר הביטחון, אהוד ברק: "לא ניתן לרכז אלפי חיילים בכל נקודה בגבול".

הכרה גורפת במדינה הפלסטינית, העדר תהליך מדיני והעתקת הדרישה לחירות מהזירה הערבית הפנימית לזירה הישראלית, מחייבים שינוי במדיניות של ישראל. על ישראל לחזור ולהטיל את כובד משקלה על המדינות "המארחות והמשלחות" את הפליטים, ולהשפיע על התמריצים והאינטרסים הפנימיים שלהן. עליה גם לתת את דעתה לפתרון סוגיית הפליטים.

כבר שנים מונחת על השולחן הצעה של הליגה הערבית לסיום הסכסוך ולנורמליזציה, כולל "הסדר מוסכם" של סוגיית הפליטים. הוויכוח בסוגיית הפליטים, מקמפ-דייוויד ועד אנאפוליס, הצטמצם מעשית לדיון במספר זניח של שבים. לפיכך נדרש נתניהו לקבל אחריות לעתיד ישראל ולהתיישב לשולחן המו"מ לפי הפרמטרים שקודמיו כבר הסכימו להם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו