בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארי שביט | בין שני נאומים

תגובות

נאום נתניהו בכנסת היה נאום טוב. הוא אמר אמת. הוא תיאר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כמות שהוא. הוא הגדיר שישה עקרונות שלום ישראליים: ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי; פלסטין מפורזת שאינה שולטת בבקעת הירדן; הפליטים מחוץ לישראל; שמירה על גושי התיישבות; שמירה על ירושלים; קץ התביעות וסיום הסכסוך.

ששת העקרונות של נתניהו נאמנים במדויק למורשת רבין, למורשת שרון ולמצע קדימה. אלה עקרונות שאפשר להציב אותם אל מול הפלסטינים. אלה עקרונות שאפשר להסביר אותם לעולם. אלה עקרונות שהרוב הישראלי השפוי מלוכד סביבם. בירושלים ישראל תצטרך לעשות ויתור כואב נוסף, ואולם בעיקרון אין פתרון של שתי מדינות שלא יהיה מבוסס על ששת העקרונות.

אם נזכה לשלום, אלה העקרונות שהוא יושתת עליהם. אם תיכפה עלינו מלחמה, אלה העקרונות שנכון יהיה להגן עליהם במלחמה. זאת הליבה הישראלית.

ואולם נאום נתניהו בקונגרס חייב להיות הרבה יותר טוב. הוא חייב להיות נאום מצוין. לצורך זה עליו לכלול עיקרון שלום שביעי, שאותו נתניהו לא הזכיר בכנסת - עיקרון 1967. ראש ממשלת ישראל לא צריך להסכים לנסיגה לגבולות 1967. נסיגה כזאת היא בלתי אפשרית. ואולם הוא צריך להסכים למסור לפלסטינים שטח שהוא כשטח 67'. הסכמה כזאת היא חיונית. ללא קבלה של עיקרון 1967, עקרונות נתניהו יישארו חלולים. הפלסטינים ילעגו להם והעולם ידחה אותם. הם יהיו לעוד אמירה לא חשובה של ראש ממשלה לא חשוב שלא השאיר אחריו חותם.

הטיוטה של נאום נתניהו בקונגרס מוכנה. היא כוללת הברקה. ביום שלישי הקרוב ההברקה תעשה כותרות. ואולם בימים שאחרי שלישי יתנהל בארץ ובעולם ויכוח סוער: האם ההברקה היא ספין, שטיק או פריצת דרך? האם היא תרגיל התחמקות או אמירה של מהות? בדיוק משום כך על נתניהו לנסח את דבריו ברצינות. כפי שנאום בר אילן קם על שבע מלים, נאום וושינגטון יקום או ייפול על כשלושים מלים. אם הן ייאמרו בכנות, בנחישות ובעוצמה - הן עשויות לחולל תפנית. אם הן ייאמרו בלחישה מעורפלת - הן לא יעשו דבר. רק נתניהו אמיץ יצליח לאתגר את הפלסטינים ואת הקהילה הבינלאומית. רק נתניהו שיאמר אמירה של ממש ייצור מצב מדיני חדש.

הימים קשים. המזרח התיכון גועש והפלסטינים בתנופת ניצחון ההופכת אותם ליותר ויותר קיצונים. אין סיכוי רב לשלום עכשיו. אבל אם האו"ם יקבל החלטה על הקמתה של מדינה פלסטינית בגבולות 67' - יאבד גם הסיכוי לשלום בעתיד. אחרי שהעולם יחליט לממש את זכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים בלי שוויתרו על תביעת השיבה - הם לעולם לא יוותרו על תביעת השיבה. שלושה מיליון פליטים פלסטינים יהפכו את השלום לבלתי אפשרי. אחרי שהעולם ייתן לפלסטינים את מעלה אדומים, גילה והגבעה הצרפתית - הם לעולם לא יתפשרו על מעלה אדומים, גילה והגבעה הצרפתית. 600 אלף המתנחלים שיעמדו בדרכו של השלום יגרמו לכך שלעולם לא יהיה שלום. ספטמבר 2011 ייזכר כחודש שבו השלום אבד.

משמעות הדברים קשה: המאבק כעת הוא לא על שלום מיידי אלא על השארת הדרך פתוחה לשלום העתידי. במקביל, המאבק הוא נגד הדה-לגיטימציה המוחלטת של ישראל. נגד ההידרדרות למלחמה. נגד יצירת מצב נואש שיגרום לישראלים ולפלסטינים לאחוז אלה בגרונם של אלה. במצב החמור הזה, חובתם של כל השפויים לשלב ידיים. על נתניהו ללכת קדימה באמצעות האימוץ של עיקרון 1967. על קדימה ללכת לקראת נתניהו באמצעות אימוץ של גישה חיובית, מעשית ולא קנטרנית. על ישראל כולה להתאחד סביב עקרונות הליבה. על הקהילה הבינלאומית להתעשת. רק כך, בכוחות משותפים, יהיה אפשר לפעול כדי למנוע מלחמה וכדי להתקדם בהדרגה לשלום. אין זמן, באמת אין זמן. אם תביטו החוצה תראו: הקרחון הולך וקרב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו