בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל הראל | כיצד מונעים את הפורענות

תגובות

בשבוע הבא ינאם ראש הממשלה בפני הקונגרס האמריקאי. רבים בו, במיוחד בקרב הרפובליקאים, הם ידידי ישראל. רפובליקאים אינם אוהבים לפזר את כספי משלם המסים, בוודאי לא בשנות שפל בכלכלת ארצם, לסיוע חוץ. לרבות, ואולי במיוחד, לאו"ם.

מוצע בזה לבנימין נתניהו לטעון, שלארצות הברית, בהיותה המשענת העיקרית של האו"ם, אחריות רבה לאי פתרון בעיית הפליטים הפלסטינים. אלמלא מימנה מאז 1950 ועד היום חלק ניכר מתקציב אונרוו"א, הבעיה היתה מוצאת את פתרונה זה כבר. במאה ה-20 נמצא פתרון לעשרות מיליוני פליטים, בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה, כולל חילופי אוכלוסיות. הסיוע האמריקאי, על נתניהו להדגיש, מממן את אחת המזימות האסטרטגיות המתוחכמות והמרושעות ביותר בימינו: טיפוח דורות של מיליוני בני אדם לתכלית עיקרית אחת: חיסול המדינה היהודית.

אם אמריקה מחויבת להבטחת קיומה של ישראל, ובכך אין ספק, עליה להפסיק לממן את אלה שחייהם מוקדשים להכחדתה. כשהיא ובעלות בריתה יגרמו לסגירת אונרוו"א ודומיו, יתחיל, במימון מתאים, תהליך השיקום האמיתי של הפליטים.

בדומה לסכנות אסטרטגיות אחרות בעבר ובהווה, לא חסר מידע על כוונות האויב. אך ישראל בכל שנות קיומה לא ריכזה את האנרגיות הלאומיות והיכולת הארגונית והטכנולוגית להתמודדות רצופה, סבלנית וחסרת פשרות עם הסכנה הזאת, עד להשגת המטרה.

מתחילת שנות ה-50 היה עלינו לעסוק, ולו למען הבטחת עתידנו, בלחץ בלתי פוסק לפיזור מחנות הפליטים. באותן שנים גם יכולנו להציג דוגמה משכנעת ולהראות כיצד אנו משקמים פליטים - פליטי השואה ופליטי מדינות ערב - ומעודדים אותם לחיי יצירה ושלום. כל זאת לנוכח הערבים, שהנציחו את האיבה, הפליטות והקורבנות, והציבו את הפליטים כמכשול לפיוס עם ישראל.

מכ-700 אלף נפש שהיה אפשר לפצות ולסייע להם להשתלב בחיים יצירתיים, גדל מספרם לכחמישה מיליון. משימה, ולזאת שאפו הזוממים, שכמעט שאינה ניתנת לפתרון בדרכי שלום. וישראל, שלא פיזרה גם את מחנות הפליטים שבשליטתה, ניצבת מול אתגר שאינה בנויה, ערכית ומנטלית, להתמודד עמו. אם מול מאות ספורות חשש הצבא הישראלי להפעיל כוח, אומרים לעצמם מתכנני המצעד הבא לעבר הגדרות, נקל לשער כיצד ינהג מול מאות אלפים, בוודאי מיליונים.

השבוע שוב חזרו על עצמן המנטרות הלעוסות: שיחות היו מונעות את פריצת הגדרות. הבל הבלים. התנגדות הפליטים לכל פשרה שאינה מחזירה אותם ליפו ולחיפה היא מוחלטת. ומשום כך מחמוד עבאס שבר את הכלים (יוכיחו הפגנות הזעם נגדו לאחר גילויי "אל-ג'זירה") ולא שב אל שולחן הדיונים.

המסר של מג'דל שאמס הוא גם כלפי הרשות הפלסטינית: אל תהינו לוותר. ישראל, יוכיח (שוב) חוסר הנחישות של ממשלתה וצבאה, נחלשת והולכת. אנו על סף ההישג המוחלט.

גם הפעם הממשלה תעשה מה שהיא יודעת, כביכול, לעשות: שכלול האמצעים לפיזור הפגנות, וכמובן "הסברה" (וגם זאת בשלומיאליות המאפיינת אותה). עם בעיות היסוד המאיימות על הקיום היהודי בארץ ישראל אין לה תעוזות אידיאולוגיות, ערכיות, מנהיגותיות ומבצעיות להתמודד. על אחת כמה וכמה לא לממשלות בראשות קדימה ושאר מרכיבי השמאל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו